בש"א 3270/09 מעונות עובדים בקריית משה ,אג' שיתופית לשיכון ביר נ. עו'ד י

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לרשות ערעור.

1.

ההליך נסב על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת ר' אליעז שטרנברג) בקשר להליך בוררות שהתנהל בין המבקשת למשיבים 2 ו-3 לפני המשיב 1. לאחר שהבורר, משיב 1, הודיע במהלך הדיון בבית המשפט המחוזי כי הוא מתפטר מתפקידו, נותר לבית המשפט לדון בבקשה להחזר הוצאות בסך 1,000 ₪, אשר נדחתה. המבקשת חויבה בהוצאות משיב 1 בסך

5,000 ₪. ההחלטה ניתנה ביום 9.3.2009 במעמד הצדדים. בשים לב לפגרת הפסח, המועד להגשת הבקשה לרשות ערעור על ההחלטה הסתיים ביום 16.4.2009.

2.

בבקשה לפניי, שהוגשה ביום 19.4.2009, נטען כי עקב טעות הגישה המבקשת ביום 16.4.2009 כתב ערעור, ורק במזכירות בית המשפט הועמדה על כך שעליה להגיש בקשת רשות ערעור, מפני שמדובר בהליך בוררות. כן נטען, כי בשל חוסר תשומת לב לעובדה כי בחודש מרץ 31 ימים ולא 30 ימים, סברה המבקשת כי היא רשאית להגיש את ההליך עד ליום 19.4.2009. המשיבים 2 ו-3 מתנגדים לבקשה, הן בטענה כי הבקשה אינה מגלה "טעם מיוחד" להארכת מועד והן בטענה כי סיכויי ההליך קלושים. בנוסף טוענים הם כי התצהיר אינו מפורט דיו ואינו תקין. המשיב 1 נתן את הסכמתו לבקשה.

3.

המועד להגשת בקשה לרשות ערעור הוא מועד הקבוע בחיקוק. על כן נדרש טעם מיוחד להארכת מועד, גם כאשר מדובר באיחור של יום אחד בלבד (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). צודקים המשיבים בטענתם כי טעות בספירת הימים אינה מהווה ברגיל "טעם מיוחד" להארכת מועד (ראו, למשל, בש"א 8967/00 מדינת ישראל נ' וייסמן פ"ד נה(2) 397). הוא הדין לגבי טעות משפטית לגבי סיווג ההליך הערעורי. יחד עם זאת, מדובר באיחור מינימאלי של יום אחד בלבד, כאשר המשיבים לא טענו כי הסתמכו על האיחור או שנגרם להם נזק עקב כך. הם אף ציינו כי אין להם שום עניין בסכסוך הפנימי בין המבקשת למשיב 1. במצב דברים זה, ובשים לב לעמדת המשיב 1, אשר ברוב הגינותו הסכים לבקשה, ולעובדה כי המבקשת אינה מיוצגת, באתי לכלל מסקנה כי יש להאריך את המועד להגשת הבקשה לרשות ערעור, עד למועד הגשתה בפועל.