בש"א 3308/99 עוזי קרן נ. בנק דיסקונט

המבקש והמשיב הם צדדים להליכים אזרחיים בבית משפט השלום בירושלים, בת.א. 18729/91.

במהלך הדיון בתיק, בפני כבוד השופט י' ברקלי, ביקש המבקש מבית המשפט, בשתי הזדמנויות שונות, לפסול עצמו. שתי הבקשות נדחו.

העילה לבקשה הראשונה היתה אי התייצבות המשיב לדיון. בית המשפט חייב את המשיב בהוצאות, אך נמנע ממתן פסק-דין נגדו. לטענת המבקש, היה בכך כדי להצביע על איפה ואיפה, שכן במקרה קודם, כאשר לא התייצב הוא לדיון, הוצאו נגדו שתי פקודות מעצר וניתן פסק דין במעמד צד אחד.

בבקשה השניה התבקש בית המשפט לפסול עצמו כיוון שנענה לבקשת בא-כוח המבקש להפסיק לייצגו.

שתי ההחלטות ניתנו ביום 3.5.99. המבקש ביקש לערער על ההחלטות, אולם לבקשתו לפטור מאגרת הערעור לא צורף תצהיר מקורי, והוא לא התקבל לרישום. ביום 18.5.99 הוגש הערעור בצירוף תצהיר מקורי, ובפני בקשה להארכת המועד להגשת הערעור.

המועד להגשת ערעור על פסלות שופט קבוע בחיקוק ונדרש טעם מיוחד להארכתו. הכלל הוא, כי טעות של בעל דין אינה מהווה, בדרך כלל, טעם כזה.

אולם, הנימוק העיקרי שלא לאפשר הארכת המועדת במקרה זה נובע מהעדר סיכוי סביר לכך שהערעור יתקבל. מהחלטות בית משפט השלום עולה, כי התביעה טרם החלה להתברר לגופה, כך שלא יכול היה להתגבש משוא פנים לטובת אחד הצדדים. טענות המבקש, לפיהן הוצאו נגדו שתי פקודות מעצר וניתן נגדו פסק דין במעמד צד אחד, מלמדות כי הוא נמנע מלהתייצב בבית המשפט לכל הפחות פעמיים, כך שאין מקום להשוואה בינו לבין המשיב, שלא התייצב פעם אחת בלבד.

נראה, איפוא, כי ערעורו של המבקש חסר סיכוי, ובנסיבות אלו אין הצדקה להארכת המועד להגשת הערעור.

הבקשה נדחית.