החלטה1 עמודיםנכלל בחיפוש

בש"א 3356/97 סובול דב נ. בן יואל יורם

ניתן ביום

בקצרה

סדר דין אזרחי · ערבון להוצאותערעור על החלטת רשם בבקשת רשות ערעור (ברע"א) בבית המשפט העליון

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

המשנה לנשיא דחה ערעור על החלטת הרשמת שקבעה ערבון להוצאות במסגרת בקשת רשות ערעור. נקבע כי שיעור הערבון מסור לשיקול דעתה של הרשמת, ולא נמצא שהפעילה שיקול דעת בצורה לא נכונה, אף שהשווי נמוך והמשיב מיוצג. המערער הורה להפקיד את הערבון תוך 7 ימים.

העובדות

המערער הגיש ערעור על החלטת הרשמת בבקשה לקביעת ערבון להוצאות, בעניין תובענה בעלת שווי נמוך. המשיב היה מיוצג בידי פרקליט.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש להתערב בשיקול דעתה של הרשמת בקביעת שיעור הערבון להוצאות?

הלכות

  1. 1

    קביעת שיעור הערבון להוצאות נתונה לשיקול דעתה של הרשמת, ואין מקום להתערבות בה כשלא נעשה שימוש בלתי נכון בשיקול דעת זה.

    ״קביעת שיעור הערבון הוא בשיקול דעתה של הרשמת ולא נראה לי שהיא עשתה שימוש בלתי נכון בשיקול דעת זה״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • ערבון
  • שיקול דעת
  • הרשמת
  • ערעור
  • שווי נשוא התובענה
  • מיוצג
  • פרקליט

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

בית המשפט העליון

בש"א 97 / 3356

בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין

המערער : סובול דב

נגד

המשיב : בן יואל יורם

ערעור על החלטת הרשמת א. אפעל גבאי

ברע"א 2145/97 שניתנה ביום 15.5.97

בשם המערער: בעצמו

פסק דין

קביעת שיעור הערבון הוא בשיקול דעתה של הרשמת ולא נראה לי שהיא עשתה שימוש בלתי נכון בשיקול דעת זה, הגם ששווי נשוא התובענה הוא נמוך, כשהמשיב מיוצג בידי פרקליט.

הערעור נדחה. המערער רשאי אם רצונו בכך להפקיד את הערבון תוך 7 ימים מהמצאת עותק פסק דין זה לידיו.

ניתן היום יח בסיון תשנ"ז (23.6.97).

המשנה לנשיא

העתק מתאים למקור

שמריהו

כהן - מזכיר ראשי

97033560.

B02

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (1 תיקים)

מצוטט על ידי (2 מסמכים)

  • בשג"ץ 3545/97שוחט אפרים נ. בית משפט השלום (ת.א. 4653/92)החלטה
  • רע"א 2145/97סובול דב נ. יורם בן יואלהחלטה

הלכות

  1. 1קביעת שיעור הערבון להוצאות נתונה לשיקול דעתה של הרשמת, ואין מקום להתערבות בה כשלא נעשה שימוש בלתי נכון בשיקול דעת זה.