בש"א 3413/00 יוסי חסין בע"מ נ. פזגז (1993) בע"מ

בפני בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור.

1.המבקשות הן סוכנות בלעדיות של המשיבה בצפון הארץ. בעקבות מחלוקות וסכסוכים בין המשיבה למבקשות פנו המבקשות לבית המשפט המחוזי בנצרת בבקשה למתן צו הצהרתי לפיו מנועה המשיבה לשנות (לטענתן - באופן חד צדדי) את תנאי ההתקשרות ואת תנאי התשלום השוררים ביניהן. במסגרת זו נתבקש גם צו זמני המונע שינוי כאמור כל עוד תלוי ההליך ועומד. ביום 2.4.00 דחה בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט א' אברהם) את הבקשה לצו זמני כאמור, בקבעו, כי המבקשות לא הוכיחו זכות לכאורה לקבלת הסעד המבוקש ואף לא הוכיחו כי מאזן הנוחות מצדיק את העדפת עניינן על פני עניינה של המשיבה.

2.הבקשה שבפני הוגשה ביום 11.5.00. מבוקשת בה הארכת מועד למשך ארבעים וחמישה ימים נוספים, ולחלופין - למשך עשרה ימים לאחר המצאת החלטה זו. רובה ככולה של הבקשה מוקדש לסכסוך שבין הצדדים ומקצתה - לטעמים להארכת המועד. לאחר עיון בבקשה עולה, כי בפי המבקשות שלושה טיעונים: ראשית - ייצוגן של המבקשות הועבר לבאי כוחן הנוכחיים רק כשבוע לפני הגשת הבקשה; המדובר בסכסוך רב שנים ורחב היקף והעיסוק בו מצריך זמן; שנית - בין הצדדים מתנהל משא ומתן העשוי לייתר את הדיון בבקשה; שלישית - ממילא יוכלו המבקשות לערער על ההחלטה האמורה אם וכאשר יערערו על פסק הדין, כך שאין מקום לחסום בפניהן את אפשרות הערעור עתה.

3.המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתן לא הציגו המבקשות כל טעם מיוחד" כנדרש: חילופי עורך דינן הם עניין שבינן לעורך דינן ואין הם מקנים להן זכות לארכה. המשא ומתן בין הצדדים אינו מהווה אף הוא "טעם מיוחד" - כשם שהמבקשות עומדות על המשך ההליך העיקרי בבית המשפט המחוזי כך עומדת המשיבה על הותרת מסגרת הזמנים להגשת בקשת רשות ערעור בעינה. העובדה שהמבקשות יוכלו לערער על ההחלטה במסגרת ערעור על פסק הדין אינה מהווה "טעם מיוחד" להארכת מועד. אדרבא: זכותן של המבקשות לא תקופח בכל מקרה ואין מקום ליתן להן זכות יתר.

4.לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים הגעתי לכלל מסקנה שדין הבקשה להידחות. המועד להגשת בקשת רשות ערעור קבוע בחיקוק וככזה טעונה הארכתו "טעם מיוחד" (וראו: תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-). טעם מעין זה לא נמצא למבקשות. העובדה שהחליפו את עורך דינן היא עניין שביניהן לבין עורכי דינן (בעבר ובהווה) - ואין היא גוברת על מירוץ הזמנים (וראו: ב"ש 338/81 עמיתי מלון ירושלים נ' טייק , פ"ד לה(4) 613; ח' בן נון וא' גוטפרוינד, הערעור האזרחי (תשנ"ז) עמ' 200). מה גם שבקשת ההארכה עצמה כוללת כבר התייחסות ממשית להחלטה נשוא בקשת רשות הערעור - כך שהצורך בארכה לשם לימוד החומר אינו כה זועק. העובדה שמתנהל משא ומתן בין הצדדים עשויה לשמש עילה לבקשה מוסכמת להארכת מועד. אולם אין לראות צד כמוחל על זכויותיו (לרבות הזכות להיחשף לאפשרות ערעור בתקופה קצובה בלבד) אך מעצם הסכמתו לנהל משא ומתן. הדין עם המשיבה גם באשר לקיומה של אפשרות ערעור בתום ההליך: קיומם של שני מסלולי ערעור על "החלטה אחרת" אין משמעו ביטול המגבלות החלות על כל אחד מהם: כשם שהזכות לערער על החלטת ביניים במסגרת הערעור על פסק הדין אינה הופכת ערעור על החלטת הביניים בלבד ל"ערעור בזכות" כך אין היא מסירה את מגבלות המועדים באשר לערעור כאמור.

לא מצאתי גם מקום להיענות לבקשתן החלופית של המבקשות להארכת מועד עד לחלוף עשרה ימים ממתן החלטתי זו: היענות לה משמעה מתן עידוד להגשת בקשות להארכת מועד - שכן המבקש יזכה (כמעט תמיד) לארכה בפועל - בין אם תתקבל בקשתו ובין אם תדחה.

הבקשה להארכת מועד נדחית איפוא. המבקשות יישאו בהוצאות המשיבה בסך 2,000 ש"ח.