החלטה2 עמודיםנכלל בחיפוש

בש"א 3434/13 עמרם בוגנים נ. י.מ. יעקבי סיטונאי מזון בע"מ

ניתן ביום

בקצרה

סדר דין אזרחי · הארכת מועד להגשת ערעורבקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בית המשפט דחה בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי. המבקש לא פירט מועד נסיעה ולא הציג טעם מיוחד, וההסבר לגבי שכר הטרחה לא הצדיק את המחדל שנמשך עד סמוך לחלוף המועד. לא נפסקו הוצאות משלא נתבקשה תגובה.

העובדות

המבקש ביקש הארכת מועד להגשת ערעור על פסק דין שהומצא לו ביום 24.3.2013. הבקשה הוגשה ביום 13.5.2013 בטענה לנסיעה פתאומית לחוץ-לארץ ולצורך בהסדרת שכר טרחה עם בא-כוחו. לא נמסר מועד הנסיעה, ומהשלמת הטיעון עלה כי עורך הדין מסר את דרישתו לשכר הטרחה רק לאחר שובו.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם הוכח טעם מיוחד המצדיק הארכת מועד להגשת ערעור על פסק דין?

הלכות

  1. 1

    מחדל של המבקש לנצל את פרק הזמן הקבוע בדין להגשת ערעור לצורך היערכות אינו מוצדק בנסיבות של נסיעה לחוץ-לארץ שמועדה לא נמסר

    ״לא נעשה דבר לצורך היערכות להגשת ערעור לא הידברות לעניין שכר הטרחה״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • הארכת מועד
  • ערעור
  • טעם מיוחד
  • שכר טרחה
  • נסיעה לחוץ-לארץ
  • פסק דין
  • בית המשפט המחוזי

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון

בירושלים

בש"א

3434/13 - א'

לפני:

כבוד הרשם גיא שני

המבקש:

עמרם בוגנים

נ ג ד

המשיבים:

1. י.מ. יעקבי סיטונאי מזון בע"מ

2. יוסף יעקובי

בקשה להארכת מועד

החלטה

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק-דין של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 19.3.2013.

בבקשה המקורית, שהוגשה ביום 13.5.2013, נטען כי הצורך בארכה (עד ליום 13.6.2013) נובע מנסיעה פתאומית של המבקש לחוץ-לארץ, שבגינה טרם הספיק לסכם עם בא-כוחו את נושא שכר הטרחה. אלא שהבקשה כפי שהוגשה הייתה חסרה פירוט הולם, ועל כן בהחלטתי מיום 16.5.2013 אפשרתי למבקש להגיש פירוט נוסף. המבקש אכן הגיש השלמת טיעון, אך לצערי גם זו אינה ממלאת את החסר.

בהחלטתי קבעתי במפורש כי בבקשה להארכת מועד "לא צוין מתי הנסיעה... ומדוע נדרשת ארכה עד ליום 13.6.2013 כדי להסדיר את עניין שכר הטרחה". והנה גם בהשלמת הטיעון המונחת לפניי עתה, וכן בתצהיר המצורף לה, לא צוין מתי נסע המבקש לחוץ-לארץ. זאת ועוד: בסעיף 6 לבקשה המקורית נכתב כי בשל הנסיעה הפתאומית לא היה סיפק לסכם את נושא שכר הטרחה. אולם, מהשלמת הטיעון עולה כי רק לאחר חזרתו של המבקש לארץ "בימים אלה", מסר לו עורך-הדין את דרישתו לשכר טרחה, וכי עתה המבקש מעוניין לשקול במשך ימים מספר אם לשכור את שירותיו של בא-כוחו או אולי לתור אחר עורך-דין אחֵר. עוד נכתב בבקשה כי "אם יסכים המבקש לשלם את השכ"ט המבוקש, יהא על הח"מ ללמוד את התיק ולהכין את הערעור".

הנה כי כן, מן הנתונים שנמסרו בהשלמת הטיעון עולה כי מאז שהומצא פסק-הדין למבקש (ביום 24.3.2013) ועד להגשת הבקשה שלפניי ביום 13.5.2013 (קרי בסמוך לחלוף המועד הקבוע בדין להגשת ערעור), לא נעשה דבר לצורך היערכות להגשת ערעור (לא הידברות לעניין שכר הטרחה, וודאי לא הכנה של הודעת הערעור). אין לקשר בין מחדל זה לבין הנסיעה לחוץ-לארץ, שמועדה כאמור לא נמסר, אך ברור כי נעשתה לכל המוקדם לקראת סוף התקופה הקבועה בדין להגשת ערעור (או שמא לאחריה). בא-כוח המבקש סבור כי "זכותו של אדם לשקול מספר ימים" אם לשכור את שירותיו של עורך-הדין. אכן כך, אולם את השקילה הזו יש לקיים מבעוד מועד, ואילו בענייננו לא נוצלה כלל כל התקופה מאז המצאתו של פסק הדין. לכך לא מצאתי כל הצדקה, וממילא אין בידי לקבוע כי הוצג "טעם מיוחד" למתן הארכה המבוקשת.

על כן, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה – אין צו להוצאות.

ניתנה היום, י"ב בסיון תשע"ג (21.5.2013).

גיא שני

ר ש ם

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

הלכות

  1. 1מחדל של המבקש לנצל את פרק הזמן הקבוע בדין להגשת ערעור לצורך היערכות אינו מוצדק בנסיבות של נסיעה לחוץ-לארץ שמועדה לא נמסר