בש"א 3454/12 פלוני נ. פלוני

1.

הערעור שבכותרת מופנה כנגד החלטת כב' רשם בית-המשפט העליון ג' שני בבע"מ 1008/12 מיום 11.3.2012. בהחלטתו האמורה, הורה כב' הרשם שני על מחיקה על הסף של בקשת רשות ערעור (בגלגול שלישי) שהגיש המערער לבית-משפט זה, וזאת בגין איחור בהגשתה. בסיום החלטתו, הוסיף הרשם ודחה בקשה חלופית של המערער להארכת מועד להגשתה של בקשת רשות ערעור.

2.

לפניי בקשת המשיבה למחיקת הערעור שבכותרת על הסף, בטענה כי הוא הוגש באיחור. המערער מתנגד לבקשה. בפתח הדברים יצוין כי אין מחלוקת על כך שהחלטת הרשם שני הומצאה לבא-כוח המערער ביום 13.3.2012, וכי ההליך שבכותרת הוגש ביום 2.5.2012. שורש המחלוקת בין הצדדים נעוץ בשאלת הסיווג של החלטת כב' הרשם שני כ"פסק-דין" או כ"החלטה אחרת", וההשלכות הנובעות מכך לעניין המועד החוקי להגשת ערעור על ההחלטה האמורה. המערער טוען כי החלטתו הנדונה של כב' הרשם שני מהווה "פסק-דין" שהערעור עליו הוא בתוך 45 ימים מעת ההמצאה (לעניין מועד 45 הימים ראו: בש"א 5123/97 פלוני נ' דרשן , פ"ד נא (4) 750, 755 עד 756 (1997)). לפי גישה זו, ההליך שבכותרת הוגש בתוך תקופת 45 הימים להגשת הערעור ולפיכך אין איחור בהגשת ההליך. מנגד, המשיבה טוענת כי החלטתו של כב' הרשם שני אינה בגדר "פסק-דין" כי אם בגדר "החלטה אחרת" ולפיכך הערעור עליה הוא בתוך 20 ימים מרגע המצאתה (ראו: תקנה 400 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). לפי גישה זו, ההליך שבכותרת הוגש באיחור של כחודש ימים.

3.

בחנתי את טענות הצדדים ודעתי היא כעמדת המשיבה. כפי שצוין לעיל, כב' הרשם שני הורה בהחלטתו על מחיקתה של בקשת רשות ערעור שהגיש המערער לבית-משפט זה בגין האיחור בהגשתה, וכן הורה על דחיית בקשה חלופית להארכת מועד. בפסיקתו של בית-משפט זה כבר נקבע כי מחיקת הליך ערעורי על-ידי רשם בית-משפט עקב איחור בהגשת ההליך, וכן דחיית בקשה חלופית להארכת מועד להגשת הליך ערעורי, הינם בגדר "החלטה אחרת"

של הרשם (ראו: רע"א 2705/07 בר לב נ' ליכט , פיסקה 5-6 (לא פורסם, 19.8.2007) והאסמכתאות המוזכרות שם). לכך יש להוסיף כי בהתאם להלכה הפסוקה, החלטה המורה על דחייתה של בקשת רשות ערעור היא בגדר "החלטה אחרת", ואם כך - הרי שגם החלטה המורה על מחיקתה של בקשת רשות ערעור אינה בגדר "פסק-דין" כי אם בגדר "החלטה אחרת" (ראו והשוו: ע"א 34/89 גלצר נ' גלצר , פ"ד מג(1) 329, 332 (1989)). המסקנה המתבקשת מכל אלה היא כי החלטתו הנדונה של כב' הרשם שני היא בגדר "החלטה אחרת" שהתקופה החוקית להגשת ערעור לגביה היא 20 (ולא 45) ימים. מכאן שההליך שבכותרת הוגש באיחור של כחודש ימים.

4.

לשם השלמת התמונה יצוין כי בא-כוח המערער טען בתגובתו כי הוא התקשר למרכז המידע שהינו "הגורם המוסמך והרשמי של בימ"ש נכבד זה" – כך לשון התגובה – וכי שם נמסר לו "באופן חד משמעי" שהמועד להגשת הערעור הינו 45 ימים מעת ההמצאה. בהתייחס לטענה זו של בא-כוח המערער אומר שניים: ראשית , מרכז המידע מספק שירות של מידע לציבור, אולם אין הוא בגדר תחליף לייעוץ משפטי. כך בוודאי, כאשר מדובר בבעל-דין המיוצג על-ידי עורך-דין, וכך במיוחד כאשר הפונה למרכז המידע הוא עורך-דין מייצג בעצמו. שנית , ובכך העיקר בנסיבות העניין – למקרא דבריו של בא-כוח המערער עולה כי מרכז המידע סיפק לו מידע נכון ומדויק, במובן זה שאכן המועד להגשת ערעור על פסק-דין של רשם הוא 45 ימים. אולם בכך אין כדי לסייע למערער, שהרי מטעמים שפורטו לעיל, החלטתו של כב' הרשם שני אינה בגדר "פסק-דין" אלא בגדר "החלטה אחרת". אוסיף ואציין כי מדברי בא-כוח המערער עולה לכאורה כי מלכתחילה התעוררו בו ספקות בנוגע לסיווגו המתאים של החלטת כב' הרשם שני כ"פסק-דין" או כ"החלטה אחרת" (פיסקה 4 לתגובה מיום 24.5.2012). במצב דברים זה, טוב היה עושה המערער לוּ היה מגיש את הערעור על החלטת הרשם בתוך 20 ימים מעת המצאת ההחלטה, על-מנת להבטיח כי בכל מקרה יוגש ההליך במועד. כך במיוחד, בשים לב לעובדה שבקשת רשות הערעור נשוא ההליך שבכותרת נמחקה בגין איחור בהגשתה. המערער - שהינו מיוצג - נמנע מלנהוג כן, ובחר ליטול על עצמו סיכון דיוני שהתברר בדיעבד כשגוי, על התוצאות הנילוות לכך. בסיום הדברים אעיר כי יתר טענותיו של בא-כוח המערער בתגובתו נגעו בעיקרן לגוף המחלוקת המהותית בין הצדדים, ואין מקומן להתברר בהליך שלפניי.

5.

בהתחשב בכך שהערעור שבכותרת הוגש באיחור של כחודש ימים, ובשים לב לעובדה שאין לפניי בקשה חלופית ערוכה כדין להארכת מועד (בלא להביע מסמרות בעניינה של בקשה כאמור לוּ הוגשה), אני מורה על מחיקת ההליך שבכותרת בגין איחור בהגשתו. המערער יישא בהוצאות המשיבה בהליך זה בסך 1,500 ש"ח.