בש"א 3528/02 מנטין אורית נ. היועמ"ש

בפניי בקשה להארכת מועד לצורך הגשת בקשת רשות לערער על פסק דין של בית המשפט המחוזי בעניין הכרזתם של שניים מילדי המערערת כברי אימוץ.

פסק הדין, אשר ניתן בערעור, ניתן ביום 19.3.02, שלא במעמד הצדדים. בשולי פסק הדין נכתב כי על המזכירות להמציא העתק מפסק הדין לבאי כוח הצדדים. על העתק פסק הדין שצורף לבקשה צויין בכתב יד, כי נתקבל ביום 26.3.02. הבקשה שבפניי הוגשה ביום 26.4.02, היינו – בטרם חלוף המועד להגשת בקשת הרשות לערער.

במצב זה, דין הבקשה להתקבל. מן החומר שבפניי עולה כי המבקשת פעלה במועד בהגשת הבקשה שבפניי, וכי העמידה, בתוך תקופת המועדים הקבועה לפנייה לבית המשפט, את המשיב על כוונתה להשיג על פסק דינו של בית משפט קמא. זאת ועוד, אפילו הייתה נכונה טענת המשיב לכך שהבקשה שבפניי הוגשה באיחור (של יום אחד), הרי שבשים לב לכך שהמצאת פסק הדין נעשתה בדואר, והוא לא הוקרא במעמד הצדדים, לא ניתן לזהות הסתמכות של המשיב על יום 25.4.02 כעל היום האחרון לנקיטת הליך כנגד פסק הדין (ראו ע"א 7910/00 מדינת ישראל נ' ויסמן, פ"ד נה(2) 397). בפועל, אף אין טענה כי הייתה הסתמכות כזו על ידי המשיב. במצב זה, גובר האינטרס של המבקשת למצות הליכים הקבועים בדין, על פני האינטרס של המשיב בסופיות הדיון. במצב האמור, אף איני סבור כי יש לייחס משקל משמעותי לסיכויי ההליך, להם טען המשיב בהרחבה. אעיר רק, כי דווקא נושא ההתדיינות, אשר לא ניתן להפריז ברגישותו, פועל לטובת היעתרות לבקשה שבפניי, ומה גם שכנגד שיקול זה, לא עומד שינוי מצב לרעה של בעל הדין שכנגד (ראו, למגמה זו במתן ארכה, רע"א 1441/02 פרץ נ' שטרן , טרם פורסם).

אוסיף, בהקשר זה, כי מתגובת המשיב עולה כי הקטינים כבר הועברו למשפחות המאמצות והחלו בתהליך הקליטה, וגם מבחינה זו, איני סבור כי בהיעתרות לבקשה יש כדי לפגוע במאן דהוא פגיעה, המצדיקה למנוע מן המבקשת למצות את ההליכים הנתונים לה בדין.

סוף דבר, הבקשה מתקבלת. המבקשת תגיש בקשת רשות לערער תוך 15 ימים מקבלת החלטה זו.