בש"א 3636/98 אליהוד יערי-עו"ד נ. שמשון אלי

1.ביום 19.5.98 החליטה הרשמת לפטור את המשיבים (הם המבקשים ברע"א 2634/98) מחובת הפקדת ערבון בסך של 10,000 ש"ח. הרשמת עשתה כן על יסוד בקשת המשיבים בלבד ומבלי שנתבקשה תגובת המערערים (הם המשיבים ברע"א 2634/98) לבקשת המשיבים. בהחלטתה הקצרה קבעה כב' הרשמת כי "בנסיבות העניין, ניתן פטור מחובת הפקדת ערבון".

2.בערעור שבפני טוענים המערערים כי בנסיבות המקרה דנן צריכה היתה הרשמת לבקש את תגובתם. המערערים מוסיפים ומציינים כי מתקנה 432(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984- (להלן: "תקנות סדר הדין"), עולה כי הרשמת לא היתה רשאית לפטור את המשיבים מחובת הפקדת הערבון בטרם נשמעה עמדתם בסוגיה זו. לטענת המערערים משלא עשתה כן כב' הרשמת, דין החלטתה להתבטל.

3.המשיבים סבורים כי יש להותיר על כנה את החלטת הרשמת. ראשית , טוענים המשיבים, כי סבורים הם כי לרשמת היתה הסמכות לפטור אותם מחובת הפקדת ערבון במעמד צד אחד. שנית מציינים המשיבים, כי הרשמת נתנה את החלטתה תוך שהיא מתחשבת בנסיבות העניין. המערערים מציינים כי בשל מצבם הכלכלי הרעוע ועל יסוד תעודה מלשכת הסיוע המשפטי, פטרה אותם הרשמת מחובת תשלום אגרה, תוך שהיא מתחשבת בסיכויי הצלחתה של בקשת הרשות לערער שהגישו. המשיבים מוסיפים וטוענים כי עניינה של בקשת הרשות לערער שהגישו הינה חיובם בתשלום הוצאות בסך 6,000 ש"ח לטובת המערערים, כתנאי לביטול פסק דין לפינוי שניתן כנגדם. לשיטתם של המשיבים, אין כל הצדקה בחיובם בהפקדת ערבון בסכום הגבוה מסכום ההוצאות שנפסק להם ואותו הם אינם יכולים לשלם. כמו כן טוענים המשיבים, כי עניינם הינו המקרה המובהק בו יש ליתן פטור מחובת הפקדת ערבון מטעמי צדק, בין השאר, בהתחשב בפער הגדול שביחסי הכוחות בינם, זוג קשישים חסרי אמצעים, לבין המערערים שביניהם נמצא גוף כלכלי חזק.

4.המערערים, בתגובתם לתשובת המשיבים, מרחיבים את טענותיהם בדבר חשיבות זכות התגובה הקבועה בתקנה 432(א) לתקנות סדר הדין. כך, למשל, מציינים המערערים, נשללה מהם האפשרות לחקור את המשיבים על תצהיריהם שניתנו בתמיכה לבקשתם לפטור מחובת הפקדת הערבון.

5.עיינתי בהודעת הערעור, תשובת המשיבים ובתגובת המערערים לתשובת המשיבים ובנספחים שצורפו להם והגעתי לכלל מסקנה, כי דין הערעור להתקבל.

6.תקנה 432(א) לתקנות סדר הדין, שמכוחה הוגשה בקשת המשיבים לפטור מחובת הפקדת הערבון, קובעת:

"א. החליט הרשם לפי בקשת המערער, לדחות את תשלומה של אגרת הערעור, כולה או מקצתה, ישקול אם אין זה מן הצדק לפטור את המערער מחובת הערבון לכל הוצאת הערעור או למקצתם, לאחר שניתנה למשיב ההזדמנות להשמיע את דברו בעניין זה, ולא ינתן הפטור אם הראה המשיב טעם מספיק לכך".

לשונה המפורשת של תקנה זו אינה מותירה מקום לספק בדבר חובתה של הרשמת ליתן למשיב (המערערים כאן) הזדמנות להשמיע את דברו. הוראה זו הינה, כלשונו של המשנה לנשיא, "הוראה דיונית המגשימה מדיניות" (ע"א 3857/96 יוסף שגיא נ' תעשיות רוגוזין בע"מ (לא פורסם)) ואינה הוראה טכנית. אכן, חובת הפקדת ערבון בהליכי הערעור נועדה לאזן בין האינטרס של המערער המעוניין כי ערכאה שיפוטית נוספת תבחן את עניינו לבין האינטרס של המשיב המעוניין שלא להיות מוטרד בהתדיינויות משפטיות ללא סוף לאחר שזכה בדינו. ברור, איפוא, כי מתן פטור מחובת הפקדת ערבון מבלי שניתנה למערער הזכות להשיב לבקשה, כפי שנהגה בעניינו הרשמת, עלול לפגוע באינטרס של המשיב המעוניין להבטיח כי הוצאותיו ישולמו לו על ידי המערער במידה וערעורו של האחרון ידחה.

7.על כן, משעה שלא ניתנה למערערים במקרה שבפני ההזדמנות להשמיע את דברם, יוחזר התיק לעיון כב' הרשמת על מנת שתינתן למערערים ההזדמנות להשמיע את דברם, כאמור בתקנה 432(א) לתקנות סדר הדין. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.