בש"א 3658/19 דניאל מקמלאן נ. בנק לאומי לישראל בע"מ

לפנַי ערעור על החלטת כב' הרשמת ש' עבדיאן מיום 15.5.2019 ברע"א 5654/12 במסגרתה נדחתה השגת המערער על החלטת המזכירות שלא להשיב לידי המערער את יתרת העירבון שהפקיד במסגרת הליך ערעורי שנקט לפני בית משפט זה (רע"א 5654/12).

המערער טען כי משהופקד עירבון במסגרת ההליך שהגיש בסך של 25,000 ש"ח, וההליך הסתיים בחיובו בתשלום הוצאות המשיב בסך של 10,000 ש"ח, יש להשיב לו את יתרת הכספים שהפקיד. משהובהר למערער כי ניתן צו עיקול בקשר לכספים אשר הופקדו, נדחתה בקשתו להשבת היתרה על ידי מזכירות בית משפט זה. המערער הגיש השגה על החלטת המזכירות לפני הרשמת, במסגרתה טען כי העיקולים על הכספים שהופקדו – בוטלו זה מכבר. בהחלטה מיום 15.5.2019 קבעה הרשמת כי צדקה המזכירות משלא השיבה לידי המערער את העירבון, נוכח העובדה שעל המזכירות לפעול בהתאם לצו עיקול, כאשר החלטות שצירף המערער מצביעות על כך שהעיקול בתיק הנוכחי לא בוטל.

על החלטה זו הוגש הערעור שלפנַי – ובו טענות זהות לאלו שהעלה המערער לפני הרשמת.

דין הערעור להידחות. אכן, על מזכירות בית המשפט לפעול בהתאם לצו עיקול שניתן. ככל שיש למערער טענה כי העיקול שהוטל – בוטל, יתכבד ויצטייד באסמכתאות מתאימות. כל שעולה מהמסמכים שצירף לפני הרשמת ולפנַי, כי חרף ביטול יתר העיקולים, "העיקול על הכספים שהופקדו על ידי המערער בקופת ביהמ"ש העליון במסגרת בע"מ 5654-12" יוותר על כנו (החלטה מיום 17.12.2014 בע"ר 1141-04-14; וכן החלטה מיום 29.12.2014 בתיק 03-26728-12-9).

הערעור נדחה אפוא.