בש"א 3732/07 חוסין אחמד טליעה נ. לילה ו'גיה מרעי

לפני בקשה למתן ארכה להגשת ערעור.

1.

ההליך נסוב על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה אשר קבע כי אירוע בו נגרמו למשיבה 1 נזקי גוף הינו בגדר "תאונת דרכים" לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות, התשל"ה-1975. בהמשך לכך נפסק גובה הנזק וכן נקבע כי ההודעה לצד ד' שנשלחה למבקש, מתקבלת בחלקה. פסק הדין ניתן ביום 9.7.06 בהעדר הצדדים. הבקשה שלפני הוגשה ביום 29.4.07. בבקשה נטען כי המבקש היה מיוצג בבית משפט קמא על ידי עורך דין מטעם הלשכה לסיוע משפטי, וכי מיד עם קבלת פסק הדין הוא פנה ללשכה לסיוע משפטי על מנת לקבל ייצוג לצורך הגשת ערעור על פסק הדין. לפי הנטען, העיכוב שחל בהגשת הבקשה נבע מהזמן הרב שחלף עד שטופלה בקשתו וכי רק ביום 26.2.07 התמנה עורך דין מטעם הלשכה לסיוע משפטי על מנת לייצגו בערעור וכן בערעורים שהוגשו על ידי צדדים אחרים בתיק לבית משפט זה. לטענת המבקש,

בשים לב לכך שהוגשו ערעורים על ידי כל יתר הצדדים בתיק, ממילא לא יגרם להם נזק מהגשת הערעור באיחור. המשיבה 1 מתנגדת לבקשה. המשיב 2 לא הגיב לבקשה למרות שהיא הומצאה לו כדין. המשיבה 3 מותיר את ההחלטה לשקול דעת בית המשפט.

2.

המועד להגשת ערעור קבוע בחיקוק ולפיכך נדרש טעם מיוחד להגשתו (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). כמובהר לעיל, במקרה דנן הוגשו ערעורים על פסק הדין על ידי כל הצדדים המעורבים (ע"א 8767/06 וערעור שכנגד וכן ע"א 8315/06). קיומו של הליך תלוי ועומד עשוי להוות טעם מיוחד למתן ארכה להגשת ערעור, אם כי אין מדובר בכלל המופעל באופן אוטומטי ויש לבחון כל מקרה ומקרה לפי נסיבותיו המיוחדות. לצורך כך יש לבחון "את מידת שקידתו של המבקש; את הפגיעה האפשרית בבעלי דין אחרים, למשל על דרך של התמשכות הדיון בשל הוספת מערער בשלב מאוחר של ההתדיינות; את התוספת הגלומה בערעור הנוסף ביחס ליריעת המחלוקת המצויה ממילא בבי המשפט; ושאר גורמים העשויים להשפיע על מאזן האינטרסים שבין בעלי הדין" (ראו החלטת כבוד הרשם ע' שחם בע"א 8343/01 פרופ' ירדנה נ' סיבל נהריה בע"מ (בכינוס נכסים), תק-על 2002(2), 2651. ראו גם: ע"א 11961/05 יעקב תמרי ואח' נ' קרן הגמלאות של חברי דן בע"מ , תק-על 2006(4), 2305). עיון בבקשה מעלה כי המבקש לא פעל בשקידה סבירה. אף אם אניח כי מינויו של ב"כ המבקש התעכב בנסיבות שאינן בשליטתו, לא הובהר בבקשה מדוע הוגש ההליך שלפני רק ביום 29.4.07 וזאת כאשר כתב המינוי ניתן ביום 26.2.07. בשים לב לאיחור הרב שחל בהגשת ההליך, היה על המבקש לפעול במהירות הראויה לצורך הגשת הבקשה. חרף האמור, לאחר שקילת האינטרסים של כלל הצדדים המעורבים הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל. ראשית, חרף הזמן שחלף מאז פתיחת ההליך, ההליך שבכותרת עדיין בראשיתו. אמנם הוצא במסגרתו צו סיכומי טענות, אולם טרם חלף המועד להגשת סיכומים מטעם הצדדים. במצב דברים זה, צירוף המבקש להליך אינו מאריך את משך הדיון. כמו כן, בצירוף המבקש אין כדי להרחיב את יריעת הערעור או לסבכו. שנית, בשים לב לכך שכנגד פסק דינו של בית משפט קמא תלויים ועומדים ערעורים מטעם כל יתר הצדדים, אין יסוד להניח כי צירוף המבקש לערעור פוגע בציפיית המשיבה 1 שלא להיות מוטרדת עוד בהליך ערעורי. יצוין, כי המבקש הינו בעל דין בהליך, בין בהיותו משיב, ובין בהיותו מערער, וכל תוצאה בערעור זה ממילא תהווה מעשה בית דין בין כל הצדדים להליך, ותחייב את המשיבה 1 גם ביחס למבקש.

התוצאה היא, שהבקשה מתקבלת. בשים לב לכך שהמבקש מיוצג על ידי הלשכה לסיוע משפטי, אין צו להוצאות.