בש"א 376/98 טוני זיידאן נ. אורי שחר

המועד האחרון להגשת הבקשה לרשות ערעור במקרה זה חל בתאריך 14.1.98.

הבקשה להארכת מועד שבפני הוגשה בתאריך 18.1.98, ונאמר בה כי האחור נגרם בשל כך שכוונתו של המבקש לבצע שתי פעולות בבית המשפט העליון (הפקדת ערבון בתיק תלוי ועומד והגשת הבקשה לרשות ערעור) בתאריך 14.1.98 לא יצאה אל הפועל מסיבות שאין עניינן לכאן. עוד נאמר, כי המבקש היה טרוד בנושא הערבון בתיק התלוי ועומד, ולכן נשתכח ממנו כי המועד האחרון להגשת הבקשה לרשות ערעור הוחמץ על ידו.

איני סבורה כי העובדות שתוארו עומדות במבחני ה"טעם המיוחד" כפי שנתגבשו בפסיקה. אין המדובר במקרה זה בארוע חריג שאינו בשליטתו של המבקש, אלא בטעות או בתקלה שארעו אשר ניתן היה למנען על נקלה (ראה: בש"א 6402/96 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה ראשון לציון נ' רחל מיכקשוילי ואח' - תק(על) כרך 96(3), עמ' 78).

שומה היה על המבקש או על בא כוחו לדעת כי בחלוף המועד האחרון לנקיטת הליך מבשילה זכותו של הצד שכנגד שלא להיות מוטרד עוד בהליך שהסתיים - זכות אשר ניתן לפגוע בה אך בהוכחת "טעם מיוחד".

הבקשה נדחית. המבקש יישא בהוצאות המשיב ובשכר טירחת עורך דין בסכום של 1,000 ש"ח.