בש"א 3813/03מקובר 24[1995] בע'מ ע'י מנהלה דוד מקובר נ. מדינת ישראל / מנה

ערעור על החלטת כבוד הרשם ע' שחם, לפיה נדחתה בקשת המערער להשבת האגרה ששולמה על ידו.

המערער הגיש ערעור על פסק דין שניתן על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, ושילם בגינו אגרה. הערעור נדחה, כיוון שהמערער לא הפקיד ערבון במועד. המערער פנה אל הרשם בבקשה שתושב לו האגרה ששולמה. הרשם דחה את הבקשה, בקובעו כי אין תקנות בית המשפט (אגרות), התשמ"ח-1987 (להלן: התקנות) מכירות במצב דברים זה בעילה להשבת האגרה.

המערער טוען כי שגה הרשם בקביעתו זו. לשיטתו, יש לראות באי תשלום הערבון משום מחיקת ההליך על ידי מגישו. המערער מבקש להפנות מתקנה 15לתקנות הקובעת כי במקרה בו נמחק ההליך על ידי מגישו לפני שנערכה ישיבת קדם המשפט הראשונה, תוחזר האגרה ששולמה. בנוסף, סבור המערער, שהתוצאה אליה הגיע הרשם אינה צודקת, הואיל והמערער המשלם אגרה אינו יודע מראש מה הערבות אשר בהפקדתה יחוייב, ולכן אין הוא יכול לדעת מראש אם יוכל לעמוד בעלות ההליך אותו הוא יוזם.

דין הערעור להדחות. צדק הרשם בקובעו כי אין התקנות מאפשרות החזרת אגרה במקרה של דחיית הליך בשל אי הפקדת ערבון. ההשוואה שמבקש לעשות המערער בין מקרה שכזה למקרה של מחיקת הליך מטעם מגישו אינה במקומה. כידוע, אין דין מחיקה על ידי יוזם ההליך כדין דחייה על ידי בית המשפט. גם בענייננו, ניתן להבין את שיקולי מתקין התקנות בקובעו כי האגרה תושב רק במקרה הראשון. במקרה זה המתדיין שהפקיד את האגרה הוא שיוזם את סיומו של ההליך. במקרה השני בית המשפט, או הצד שכנגד, הוא אשר יוזם את הפסקת ההליכים. הואיל ויש למערכת עניין לעודד את המגיש הליך סרק למשוך את התובענה או הערעור שהגיש, נקבע כי במקרה זה תושב האגרה. מנגד, אין לומר כי יש עניין למערכת לעודד מתדיינים שלא להפקיד ערבון, או להביא בדרך אחרת את בית המשפט להחליט על דחיית הליך אותו יזמו. משום כך, במקרים מסוג זה אין האגרה מושבת למתדיין.

בכל מקרה, המערער יכל לבקש למחוק את הערעור שהגיש לאחר שלמד על גובה הערבון בו יחוייב, ואם היה עושה כן, הייתה מושבת לו האגרה. משלא נהג כך, וביכר להביא במחדלו לדחיית ההליך אותו יזם, אין לו להלין אלא על עצמו.

הערעור נדחה.