בש"א 3822/15 יצחק אברהם נ. בית חולים מזרע

1.

כפי שציינתי בהחלטה מיום 4.6.2015 המבקש עותר למתן ארכה להגשת ערעור על החלטת כב' הרשם ג' לובינסקי מיום 12.4.2015, בה דחה בקשתו למתן ארכה להגשת הליך ערעורי. הבקשה המקורית הוגשה ללא כל נימוקים, אך בשים לב לכך שהמבקש אינו מיוצג אפשרתי לו להשלים בקשתו ולהבהיר באיזה מועד פנה למזכירות בית המשפט לראשונה.

בהמשך לאותה החלטה הגיש המבקש השלמה בה טוען הוא כי האיחור בהגשת הערעור על החלטת כב' הרשם לובינסקי נגרם בעקבות פניה למרכז המידע של בית המשפט העליון, אשר נציג מטעמו מסר לו כי נתונים לו 45 ימים להגשת ערעור על החלטת כ' הרשם לובינסקי, ורק במועד ההגשה (2.6.2015, דהיינו באיחור של 23 ימים) נאמר לו לראשונה במזכירות בית המשפט כי נתונים היו לו 20 ימים בלבד להגשת הערעור.

2.

לאחר שעיינתי בכל החומר שבפניי ושקלתי בדבר הגעתי לכלל מסקנה כי אין מקום להיעתר לבקשה.

כעולה מן האמור המבקש פנה למזכירות בית המשפט לצורך הגשת ההליך באיחור של 23 ימים, ונוכח האיחור בהגשה קלטה המזכירות את ההליך כבקשה למתן ארכה להגשת הליך ערעורי. מן ההשלמה שהגיש המבקש עולה כי איחור זה נגרם לטענתו כיוון שהוטעה בידי נציג של מרכז המידע של בית המשפט. ואולם גם בהשלמה שהגיש המבקש לא נקב הוא בתאריך בו פנה למרכז המידע אלא ציין "אני פניתי תחילה למרכז מידע של בית המשפט העליון יותר מפעם אחת, לפי זכרוני". דהיינו, המבקש לא סיפק כל נקודת אחיזה המאפשרת לקבוע כי פנייתו למרכז המידע נעשתה טרם שחלף המועד להגשת הערעור, כך שייתכן כי כבר במועד הפניה הנטענת חלף המועד להגשתו. על כן אין בידי לקבוע כי המבקש עשה מאמץ כן וסביר, כפי הנדרש מבעל דין לא מיוצג, לברר מהו המועד הנתון לו לשם הגשת הליך ערעורי על החלטה שניתנה בעניינו. הדברים יפים במשנה תוקף נוכח מהות ההליך שהגשתו התבקשה - ערעור על החלטה בה נדחתה בקשה למתן ארכה להגשת הליך ערעורי לאחר שחלף המועד להגשתו. לפיכך לא הורם הנטל להוכיח כי מדובר במקרה בו "טעות שבדין" מצדיקה מתן ארכה.

לכך אוסיף כי גם סיכויי הערעור על החלטת כב' הרשם לובינסקי אינם תומכים, על פניהם, במתן ארכה (לחשיבותו של שיקול זה ולמשקלו בבחינת בקשת ארכה, ראו: בר"ם 6094/13 מדהנה נ' המשרד לקליטת עליה , פסקה 9 (10.12.2013)).

אשר על כן הגעתי למסקנה כי המבקש לא הוכיח קיומם של "טעמים מיוחדים", ועל כן אין מקום להיעתר לבקשתו.

בשולי הדברים אוסיף כי המבקש הגיש הודעות בהן הודיע כי הוא מתנגד ליתן למשיבים ארכה להגשת תגובותיהם, בהן הביעו התנגדותם לבקשה, נוכח המועד בו הוגשו. יוער כי המשיב 1 ציין כי מועד הגשת התגובה נבע מכך שההחלטה בה נתבקשה תגובתו לא הומצאה למשרד בא-כוחו ואילו המשיבה 2 ציינה כי התגובה נשלחה באיחור של חמישה ימים מחמת שגגה. יובהר בהקשר זה בניגוד למתן ארכה לשם הגשת הליך ערעורי לא מוטל היה על המשיבים להוכיח קיומם של "טעמים מיוחדים" לצורך מתן ארכה להגשת תגובותיהם לבקשה (ראו ההבחנה בעניין זה בתקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984). מכל מקום ועל מנת להניח את דעתו של המבקש אציין כי מסקנתי האמורה לפיה אין מקום ליתן ארכה להגשת הערעור אינה מבוססת על תגובות המשיבים, כי אם על כלל נסיבות העניין כפי שהן עולות מן הבקשה וההשלמה לבקשה.

הבקשה נדחית אפוא. בנסיבות העניין ובין ביתר בשים לב למועד הגשת תגובות המשיבים, לא ייעשה צו להוצאות.