בש"א 3846/16 פולק אפרים נ. שלמה אבניאל

1.בפניי בקשה להארכת מועד להגשת הליך ערעורי על פסק-דין של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 30.3.2016, בו התקבלה תובענה שהגישו המשיבים 1-3 ונקבע כי בורר אינו מוסמך להמשיך ולדון בסכסוך בין המבקשים 1-3 לבין המשיבים 1 ו-2, וכי אין מקום להורות על המשך הליכי הבוררות בין המבקשים 1-3 לבין המשיבה 3.

הבקשה הוגשה ביום 15.5.2016, והתבקשה בה ארכה להגשת ערעור, תוך שצוין כי נתונים למבקשים 45 ימים להגשת ההליך. בהחלטתי מיום 19.5.2016 התבקשו המבקשים להבהיר מדוע נתונה להם זכות ערעור על פסק הדין, ובהמשך לכך הגישו ביום 24.5.2016 בקשה מתוקנת למתן ארכה להגשת בקשת רשות ערעור.

הטעם העומד ביסוד הבקשה הוא מצבו הרפואי והכלכלי של המבקש 1, אשר על פי הטענה הקשה עליו להסדיר את ייצוגו. כן נטען כי על בא-כוחו הנוכחי של המבקש 1 לאסוף ולארגן את החומרים הרלבנטיים וללמוד אותם, וכי מדובר בחומרים בהיקף משמעותי.

המשיבים 1-3 (להלן: המשיבים ) מתנגדים לבקשה.

2.עיינתי בטענות הצדדים וסבורני כי השיקולים השונים מושכים לכיוונים מנוגדים, ולאחר איזון בין כל השיקולים הרלבנטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי הכף נוטה אל עבר קבלת הבקשה במובן זה שתינתן למבקש 1 ארכה קצרה להגשת ההליך, תוך חיובו בהוצאות המשיבים.

מן הצד האחד, התנהלותו של המבקש 1 אינה נקיה מספקות. בין היתר יצוין כי סברתו הראשונית כי נתונה לו זכות ערעור על פסק הדין לא היה לה על מה לסמוך; כי הפירוט הנוגע להסדרת הייצוג חסר (למשל לא פורט באיזה מועד נטל בא-כוח המבקש 1 את הייצוג); וכי ראוי היה שהבקשה תומצא למשיבים בד בבד עם הגשתה לבית המשפט. כן צודקים המשיבים בטענתם כי הבקשה הוגשה בשם המבקש 1 בלבד (בידי בא-כוחו), ולא הובהר מדוע בכותרת הבקשה צוינו גם המבקשות 2-4 אשר אינן מיוצגות על ידו.

מן הצד השני, לטענת המבקש 1 פסק הדין הומצא לידיו ביום 6.4.2016, ומשכך - ובניגוד לטענת המשיבים - הבקשה המקורית הוגשה לבית המשפט טרם שחלף המועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק הדין (תשומת לב המשיבים לכך שהמועד האחרון להגשה לו טענו בתגובתם חל ביום שבת). לפיכך, הגם שיש צדק בטענת המשיבים כי לא ניתן לראות בטעותם של המבקשים לעניין סיווג ההליך כ"טעות סבירה", הרי שלמעשה אין נפקות ממשית לטעות זו שכן הבקשה הוגשה בכל מקרה טרם שהמועד להגשת ההליך הערעורי חלף. כמו כן, בניגוד לטענת המשיבים הבקשה (המקורית) נתמכת בתצהיר.

לצד אלו מצאתי ליתן משקל לטענות הנוגעות למצבו הרפואי של המשיב 1 ולחלופי הייצוג (ויצוין כי גם אם בחלופי ייצוג, כשלעצמם, אין כדי להצדיק מתן ארכה, ניתן ליתן לכך משקל מסוים לצד יתר השיקולים הרלבנטיים).

לאחר איזון בין כל השיקולים הללו מצאתי כאמור שלא לחסום את דרכו של המבקש 1 לבית משפט זה. יחד עם זאת, בנסיבות העניין ונוכח הזמן אשר חלף, תינתן ארכה קצרה להגשת ההליך, כך שזה יוגש עד ליום 17.7.2016. כמו כן, נוכח התנהלות המבקש 1, אשר כאמור אינה נקיה מספקות, יתקבל ההליך הערעורי לרישום בכפוף לאישור אותו יציג המבקש 1 לפיו שילם את הוצאות המשיבים בסך של 3,000 ש"ח.

הארכה תצוין בפתח ההליך שיוגש, והחלטתי תצורף כנספח.

ההחלטה תומצא ללא דיחוי, באמצעות הפקסימיליה.