בש"א 3902/14 ALSTOM SA נ. חברת חשמל לישראל בע"מ

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטה של בית המשפט המחוזי מרכז (כבוד השופט י' שיינמן ), מיום 18.5.2014. במסגרת ההחלטה נדחתה בקשה שהגישה המבקשת לעיכוב ההליכים בתובענה שהגישה המשיבה 1 נגדה ונגד המשיבות 5-2, זאת עד למתן פסק-דין חלוט בערר שהיא – המבקשת – מתעתדת להגיש על קביעתו של הממונה על ההגבלים העסקיים מיום 16.9.2013 – קביעה שעליה מוש תתת התובענה עצמה. בית המשפט המחוזי דחה כאמור את הבקשה לעיכוב הליכים, זאת בהינתן שהערר טרם הוגש, ובשים לב לכך שגם אם הערר יתקבל, עדיין לא יהא בכך כדי לאיין עילות אחרות הכלולות בתובענה.

ביסוד הבקשה שלפניי מונחת העובדה שכיום תלויה ועומדת בקשה מטעם המשיבה 2 לעיכוב ההליכים בתובענה. ככל שתתקבל בקשה זו – כך טוענת המבקשת – ניתן לצפות כי יהא בכך כדי לייתר את הצורך בהגשת בקשת רשות ערעור מטעם המבקשת; ואילו ככל שתידחה בקשתה של המשיבה 2, ניתן לצפות כי זו האחרונה תגיש בקשת רשות ערעור מטעמה, ואזי ידון בית המשפט בנושא פעם אחת חלף דיון כפול. המבקשת סבורה אפוא כי מתן ארכה להגשת בקשת רשות הערעור מטעמה, כך שזו תוגש – אם יהיה צורך בכך – תוך 15 ימים ממועד החלטתו של בית המשפט קמא בבקשת המשיבה 2, תביא לייעול ההליכים ותחסוך זמן שיפוטי יקר.

המשיבות 2 ו- 3 הודיעו על הסכמתן למתן הארכה המבוקשת. המשיבה 1 לעומת זאת סבורה כי דין הבקשה להידחות. לשיטתה, הבקשה שהגישה המשיבה 2 היא בקשה עצמאית הנוגעת לה-בלבד, וההכרעה בבקשה זו לא תייתר את בקשת רשות הערעור של המבקשת. עוד מציינת המשיבה 1, כי המבקשת לא ביקשה מבית המשפט המחוזי לעכב את ההכרעה בבקשתה-שלה לעיכוב הליכים עד להכרעה בבקשתה של המשיבה 2, או לאחד את שתי הבקשות. לטענת המשיבה 1, אין מקום להיעתר לבקשת הארכה אף מן הטעם שהארכת המועד המבוקשת אינה קצובה בזמן.

לאחר עיון בטענות הצדדים באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

המועד להגשת בקשת רשות ערעור קבוע בחיקוק. נקודת המוצא היא כי יש לקיים מועד זה, זאת בין היתר לאור שיקולים של יעילות, וודאות וסופיות, כמו-גם לאור הצורך לשמור על שוויון בין בעלי-הדין. עם זאת, קיימות נסיבות שבהן מוצדק להאריך את המועד (הצדקה אשר צריכה לעלות כדי "טעם מיוחד"). אחד השיקולים בכגון דא הוא קיומו של הליך תלוי ועומד באותו העניין. הטעם לכך הוא שלעיתים ההכרעה בהליך התלוי ועומד עשויה לייתר את עצם הצורך בהגשת הליך ערעורי, או להשפיע באופן ממשי על תוכנו ועל דרך בירורו. בנסיבות אלה, הארכת המועד עשויה גם להיטיב עם בעל הדין שכנגד, ולקדם מטרות ראויות כגון יעילות דיונית וחסכון של זמן שיפוטי.

עם זאת, טענה בדבר קיומו של הליך תלוי ועומד אין בה כדי להצדיק מניה וביה את הארכת המועד להגשת הליך ערעורי. בהקשר זה יש לבחון את סוג ההליך התלוי ועומד, את דרך בירורו וכן את הזיקה שבינו לבין ההליך הערעורי. ככל שההשלכה הצפויה של ההליך התלוי ועומד על ההליך הערעורי גדולה יותר, כך תגבר הנטייה לראות בכך משום "טעם מיוחד" למתן הארכת מועד. זאת ועוד, יש לבחון את מהותו של ההליך התלוי ועומד ואת סיכוייו. ככל שהסיכויים טובים יותר, מתעצמת ההצדקה למתן הארכת מועד. גם למימד הזמן יש נפקות: ככל שההליך התלוי ועומד מורכב יותר וההכרעה בו רחוקה, כך עלול להיווצר קושי בהארכת זמן בלתי-מוגבלת, שמשמעותה קיום הליך ערעורי בעיכוב של חודשים ושנים (ראו בש"א 9159/04

חקשורי נ' בובליל (20.10.2004)).

בענייננו, לא שוכנעתי בקיומו של "טעם מיוחד" למתן הארכה המבוקשת. זאת בשים לב לנימוקים המצטברים הבאים:

ראשית , בקשתה של המבקשת לעיכוב הליכים הוגשה לבית המשפט המחוזי כשבועיים לאחר שהמשיבה 2 הגישה את בקשתה-שלה – "לסילוק על הסף של התובענה ולחילופין לעיכוב הליכים". אין מחלוקת כי המבקשת לא ביקשה לאחד את הדיון בשתי הבקשות, או לדחות את מועד ההכרעה בבקשתה-שלה עד להכרעה בבקשתה של המשיבה 2. אף בית המשפט המחוזי, ששתי הבקשות היו מונחות לפניו, לא סבר, כך מסתבר, כי יש מקום לבירורן בצוותא-חדא, שהרי הוא נתן את הכרעתו בעתירתה של המבקשת בנפרד.

שנית , בעוד שהבקשה שהגישה המבקשת עסקה בעיכוב הליכים נוכח כוונתה להגיש ערר על קביעתו של הממונה על ההגבלים העסקיים, הרי שהבקשה שהגישה המשיבה 2 היא על פני הדברים רחבה יותר הן בסעדים המבוקשים בה הן בנימוקיה המשפטיים. בלי להרחיב יתר-על-המידה, אציין כי הבקשה מטעם המשיבה 2 עוסקת בראש ובראשונה בסילוק התובענה נגדה על-הסף, זאת בהתאם להוראות אמנה בין מדינת ישראל לבין גרמניה, ולחלופין לאור טענת פורום בלתי-נאות. טענה חלופית נוספת היא כי יש מקום לעיכוב ההליכים בשל "הליך תלוי ועומד" (הליך בין המשיבה 1 לבין המשיבה 2 בגרמניה), או – לחלופי חילופין – בשל ערר מטעם המשיבה 2 על קביעת הממונה. ברי כי בשלב זה לא ניתן לקבוע אם ההכרעה בבקשת הסילוק של המשיבה 2 תהא בעלת השלכות גם על ההליכים נגד הנתבעות האחרות (ובהן המבקשת). ברור עם זאת, כי מדובר בשאלה השנויה במחלוקת. לא מן הנמנע, כי השוני בין בקשותיהן של המבקשת מזה ושל המשיבה 2 מזה, הן מבחינת ההיקף הן מבחינת העילות שביסוד הבקשות, הוא שהוביל לכך שההכרעה בבקשה מטעם המבקשת ניתנה כבר עתה, ללא קשר לדיון שעודנו מתנהל בבקשת הסילוק של המשיבה 2.

שלישית , יש ממש בטענתה של המשיבה 1 כי קיימת אפשרות שההכרעה בבקשת הסילוק של המשיבה 2 תארך זמן לא מבוטל. אמנם, שיקול זה אינו בהכרח שולל מתן ארכה, במקום שבו שיקולי היעילות תומכים באופן ברור בהמתנה להכרעה בהליך התלוי ועומד. אולם, במקום שבו קיימים ספק ממשי או מחלוקת אמיתית באשר לאפשרות שההליך התלוי ועומד ייתר את הצורך בהגשת הליך ערעורי, ולמעשה מדובר בשלב זה בספקולציה, השיקול כי מדובר בארכה לזמן בלתי-קצוב עשוי לקבל משקל רב יותר.

כל אלה הובילוני אל המסקנה כי בשלב זה אין מקום ליתן ארכה להגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה מיום 18.5.2014. יודגש, כי ההחלטה שלא ליתן ארכה להגשת הליך של בקשת רשות ערעור, על בסיס מבחן "הטעמים המיוחדים", אינה גורעת, כמובן, משיקול הדעת של המותב שידון בהליך ליתן כל החלטה, לרבות במישור הדיוני.

אשר על כן, הבקשה נדחית. עם זאת, אני מאפשר למבקשת להגיש את בקשת רשות הערעור תוך 10 ימים מעת המצאת החלטה זו (וראו החלטת כבוד הרשמת בנמלך מיום 15.6.2014). ככל שיוגש ההליך, יצוין דבר הארכה בפתחו, ויצורף עותק של החלטתי-זו כנספח. המבקשת תישא בהוצאות המשיבה 1 בגין הבקשה שלפניי בסך של 3,500 ש"ח.