בש"א 391/00 עידן האופק בתקשורת בע''מ נ. בנק לאומי לישראל בע''מ

בפני בקשה להארכת מועד על החלטת כב' הרשמת חגית מאק-קלמנוביץ מיום 4.8.99 ומיום 8.11.99, לפיהן נדחו בקשות המבקשים לפטור אותם מתשלום אגרה במסגרת בקשת רשות הערעור שהגישו על החלטת בית המשפט המחוזי.

להלן פירוט ההליכים שקדמו להגשת הבקשה:

המבקשים הגישו לבית המשפט המחוזי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת רשם בית המשפט השלום, אשר דחה את בקשת הרשות להתגונן שהגישו.

בית המשפט המחוזי דחה את בקשת המבקשים, ועל החלטה זו הגישו המבקשים בקשת רשות ערעור לבית משפט זה, וכן בקשה לפטור אותם מתשלום אגרה.

בהחלטתה מיום 4.8.99 דחתה כב' הרשמת חגית מאק-קלמנוביץ את הבקשה, בקובעה כי בקשת רשות הערעור שהגיש המבקש אינה מגלה עילה, ואף מצבם הכלכלי של המבקשים אינו מצדיק פטור מתשלום אגרה.

המבקשים הגישו בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטת כב' הרשמת. בהחלטתי מיום 12.10.99, הוריתי על קבלת הבקשה לאור העובדה שבקשת המבקשים הוגשה במסגרת המועד הקבוע להגשת הערעור. כן קבעתי בהחלטתי כי מאחר שהמבקשים הגישו בקשת רשות ערעור ולא ערעור כנדרש, עליהם להגיש ערעור על החלטת הרשמת תוך שבעה ימים מיום קבלת החלטה זו. החלטתי הומצאה למערערים ביום 15.10.99.

המבקשים הגישו בקשה נוספת לפטור מאגרה, ובהחלטתה מיום 8.11.99 דחתה כב' הרשמת חגית מאק-קלמנוביץ את הבקשה.

עתה מבקשים המבקשים כי יוארך להם המועד להגשת ערעור על החלטות כב' הרשמת מיום 4.8.99 ומיום 8.11.99.

טוענים המבקשים, כי ביום 21.10.99 שלחו לבית המשפט באמצעות הדואר ערעור על החלטת הרשמת מיום 4.8.99, וערעור זה טרם נדון.

דא עקא, שעיון בתיק בית המשפט מלמד כי הערעור שנשלח על ידי המבקשים באמצעות הדואר, הגיע לבית המשפט ביום 21.12.99, ולפיכך הוחזר למבקשים מן הטעם שחלף המועד להגשתו.

המבקשים לא מפרטים בבקשתם כל נימוק לאיחור בהגשת הערעור, ואף אם העיכוב בהגשת הערעור נבע בשל תקלה בשירותי הדואר (דבר שלא נטען במפורש על ידי המבקשים), הרי שנפסק בעבר כי מחובתו של בעל דין לא להסתפק בשיגור מסמכי בי-דין בדואר, אלא לגלות יוזמה ולוודא אם אכן הגיעו לתעודתם תוך המועד שנקבע לכך, שכן אין לשכוח שמועד המצאת הערעור למזכירות בית המשפט הוא הקובע, ולא מועד שלשולו לתיבת הדואר או מסירתו לפקיד הדואר (ב"ש 40/80, חיים אסרף נגד סולתם בע"מ , פ"ד לד (3) 137).

משלא וידאו המבקשים כי הערעור שנשלח בדואר הגיע לבית המשפט במועד, אלא ישבו בחיבוק ידים במשך למעלה מחודשיים, הרי שאין להם להלין אלא על עצמם.

באשר לבקשת המבקשים להארכת המועד על החלטת הרשמת מיום 8.11.99, הרי שהמבקשים לא העלו בבקשתם כל טעם להארכת המועד המבוקשת.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

המבקשים ישלמו למשיבים הוצאות הבקשה בסכום כולל של 1,000 ש"ח.