בש"א 392/04 שלמה עקרי נ. בנק דיסקונט בע'מ

המערער הגיש לבית משפט זה ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בתל-אביב – יפו (כבוד השופט מ' שנהב) בה נדחתה בקשת המערער לפסילת השופט. במסגרת זו, הגיש המערער בקשה לפטור מאגרה ועירבון. כבוד הרשם ע' שחם פסק כי ערעורו של המערער אינו מגלה עילה במידה מספקת לשם מתן הפטור המבוקש. עם זאת, נוכח מצבו הכלכלי של המערער, העמיד כבוד הרשם את האגרה בהליך הערעור על סך של 200 ש"ח ואת העירבון על סך של 850 ש"ח. על החלטה זו הוגש הערעור שבפני.

בערעורו, טוען המערער כי סיכויי הערעור, שהגיש על החלטת בית משפט השלום, טובים וכי גם אם קיים סיכוי קטן בלבד שערעורו יתקבל אין לסגור בפניו את שערי בית המשפט. לאחר שעיינתי בערעור שהוגש על החלטת כבוד הרשם, ובערעור על החלטת בית משפט השלום הגעתי למסקנה כי דין הערעור שבפני להידחות. עיקר טענותיו של המערער, בערעור שהגיש בעניין פסלות השופט שנהב, מתייחסות לכך שאותו שופט דחה ערעור קודם, שהגיש המערער. המערער אף מעלה טענות רבות בלשון בוטה, שלא לומר משתלחת, כנגד אותה החלטה קודמת של השופט. עם זאת, המערער מציין, כי אינו סבור כי אצל השופט התפתחה דעה קדומה בעניינו. רצונו של המערער בפסילת השופט נובע, לטענתו, מן החשש כי השופט הנכבד ינהל גם את המשפט הנוכחי באותו אופן שניהל את הדיון הקודם ולהחלטותיו יהיה אופי דומה להחלטות שניתנו בדיון הקודם. יש לציין, כי בינתיים דחה השופט שנהב את הערעור במסגרתו הוגשה הבקשה לפסלות, ובכך, לטענת המערער, התגשם חששו. בנסיבות העניין, צדק כבוד הרשם בקובעו כי ערעורו של המערער אינה מגלה עילה מספקת למתן הפטור המבוקש, ומכל מקום הקל עימו בעניין הפקדת העירבון ותשלום האגרה. אין להקל עימו מעבר לכך.

הערעור נדחה. אין צו להוצאות.