החלטה2 עמודיםנכלל בחיפוש

בש"א 393/98 מיטלמן בוריס נ. ליפשיץ מיכאל

ניתן ביום

בקצרה

סדר דין אזרחי · הארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעורבקשה להארכת מועד להגשת בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בית המשפט העליון דחה בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע. המבקשים פנו באיחור גדול, לאחר שפסק הדין המודפס נמסר להם ואף לאחר שהובהרה להם הדרך הנכונה להשגה. לא הוצג כל הסבר לאיחור ולא טעם מיוחד.

העובדות

פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע ניתן במעמד הצדדים ביום 25.9.97. פסק הדין המודפס נמסר למבקשים, לטענתם, ביום 5.10.97. הפנייה לבית המשפט העליון נעשתה ביום 18.1.98, באיחור גדול, ובקשת ההארכה הוגשה לאחר חלוף למעלה משני חודשים מההבהרה שניתנה להם.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש להאריך את המועד להגשת בקשת רשות ערעור כאשר הבקשה הוגשה באיחור גדול ללא טעם מיוחד?

הלכות

  1. 1

    הארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור תידחה כאשר ההגשה נעשתה באיחור גדול ללא הסבר ובלי שהוצג טעם מיוחד לאיחור.

    ״לא ניתן כל הסבר לאחור, ובודאי לא "טעם מיוחד" כנדרש.״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    כאשר פסק הדין המודפס התקבל והמועד עדיין לא חלף, היה על המבקשים להגיש את הבקשה או לבקש הארכה לפני חלוף המועד.

    ״במועד שהתקבל פסק הדין המודפס בידי המבקשים ניתן היה עדיין להגיש את הבקשה לרשות ערעור בתוך המועד, או לפחות לבקש הארכת המועד לפני חלוף הזמן.״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • הארכת מועד
  • טעם מיוחד
  • פסק הדין המודפס
  • איחור גדול
  • בית המשפט המחוזי בבאר-שבע

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

ב

בית המשפט העליון

בש"א

393/98

בפני:

כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי

המבקשים

:

1.

מיטלמן בוריס

2.

מיטלמן ורה

נגד

המשיב

:

ליפשיץ

מיכאל

הוגשה בקשה להארכת מועד (לנקיטת הליך)

בשם

המבקשים: בעצמם

החלטה

פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע ניתן במעמד בעלי הדין בתאריך 25.9.97. גם אם נכונה הטענה כי פסק הדין המודפס נמסר למבקשים בתאריך 5.10.97, הרי שפנייתם לבית משפט זה נעשתה רק ביום 18.1.98, היינו, באיחור גדול מאד. במועד שהתקבל פסק הדין המודפס בידי המבקשים ניתן היה עדיין להגיש את הבקשה לרשות ערעור בתוך המועד, או לפחות לבקש הארכת המועד לפני חלוף הזמן. זאת לא נעשה.

כבר בתאריך 9.11.97 הובהר למבקשים כי הדרך להשיג על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע היא בפנייה לבית המשפט העליון, אך חלפו חודשיים ומעלה מאז שהוגשה הבקשה להארכת המועד שבפני.

לא ניתן כל הסבר לאחור, ובודאי לא "טעם מיוחד" כנדרש.

בנסיבות אלה, אין מנוס מדחיית הבקשה להארכת מועד, וכך אני מורה.

ניתנה היום, כ"א בטבת תשנ"ח

(19.1.98).

אורית אפעל-גבאי, שופטת

ר

ש מ ת

העתק

מתאים למקור

שמריהו

כהן - מזכיר ראשי

98003930.

O01

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

הלכות

  1. 1הארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור תידחה כאשר ההגשה נעשתה באיחור גדול ללא הסבר ובלי שהוצג טעם מיוחד לאיחור.
  2. 2כאשר פסק הדין המודפס התקבל והמועד עדיין לא חלף, היה על המבקשים להגיש את הבקשה או לבקש הארכה לפני חלוף המועד.