בש"א 3932/22פלוני נ. היועץ המשפטי לממשלה

1.

המבקש, המייצג את עצמו, הוא אביה של קטינה, ילידת 2018, אשר הוצאה ממשמורת הוריה למשפחת אומנה בהיותה בת חודשיים. ביום 22.10.2019 הוגשה בקשה להכרזת הקטינה כבת אימוץ, וביום 29.9.2021 ניתן פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בנצרת, המכריז על הקטינה כבת אימוץ כלפי הוריה. המבקש הגיש לבית המשפט המחוזי בנצרת ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, ובפסק דין מיום 13.12.2021 קבע בית המשפט המחוזי כי הדיון יושב לבית המשפט לענייני משפחה על-מנת שימנה מומחה נוסף שיחווה דעתו באשר למצבו של המבקש, ישמע את טענות הצדדים, ולאחר מכן ייתן פסק דין משלים.

2.

בבקשה שלפניי, אשר הוגשה בחלוף כחצי שנה מיום מתן פסק הדין על-ידי בית המשפט המחוזי, עותר המבקש להארכת מועד הגשת הערעור על פסק הדין. המבקש, המייצג את עצמו, טוען כי האיחור בהגשת הערעור נובע, בעיקרו של דבר, מקשיים כלכליים עמם נדרש להתמודד מאז שניתן פסק הדין בעניינו. לבקשת הארכה צורפה בקשת רשות הערעור עצמה, ובה נטען כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שלא ביטל את פסק דינו של בית משפט השלום. המשיבה מתנגדת לבקשה.

3.

לאחר העיון הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. כידוע, על בעל דין המבקש לשנות מועד הקבוע בחיקוק להראות כי קיים "טעם מיוחד" המצדיק היענות לבקשה. לאחר שבחנתי את מכלול נסיבות העניין לא ראיתי כי מתקיים "טעם מיוחד" כאמור, וזאת במיוחד בשים לב לתקופה הממושכת שחלפה ממועד מתן פסק הדין על-ידי בית המשפט המחוזי. בהקשר זה אציין כי המבקש לא הבהיר באיזה אופן הקשיים הכלכליים עמם התמודד מנעו ממנו להגיש את בקשת רשות הערעור, ולכל הפחות את בקשת הארכה, במועדה.

4.

עוד אציין כי נתתי דעתי למהות ולרגישות ההליך (העוסק בהכרזה על קטינה כבת אימוץ), ואולם לאור העובדה שבית המשפט המחוזי השיב את ההליך לבית המשפט לענייני משפחה לשם השלמת הדיון ומתן פסק דין משלים, וזה טרם ניתן – לא מצאתי לייחס לשיקול האמור משקל מכריע בשלב דיוני זה (ראו והשוו: בש"א 8474/18 פלוני נ' בית החולים אסותא , פסקה 15 (24.12.2018)).

סוף דבר: הבקשה נדחית.

בנסיבות העניין, לא ייעשה צו להוצאות.