בש"א 4022/20 מרדכי קוגל ואח' נ. האפוטרופוס לנכסי נפקדים

לפנַי ערעור על החלטת הרשם ר' גולדשטיין בע"א 7921/19 מיום 31.5.2020, במסגרתה נדחתה בקשת המערערים לסילוק ערעור שכנגד שהגיש המשיב על הסף.

1.

ברקע לערעור, עסקת מקרקעין במסגרתה רכשו המערערים את זכויותיהם של שלושה מוכרים (להלן: המוכרים ) , בנכס המצוי בצפון ירושלים. אלא שהתברר שזכויות אלה מוקנות למשיב, מכוח חוק נכסי נפקדים, התש"י-1950 (להלן: חוק נכסי נפקדים ). זאת נוכח היותם של המוכרים "נפקדים", דבר המשליך על מעמדו של הנכס כ"נכס נפקד", על פי החוק האמור. לפיכך, עתרו המערערים לבית המשפט המחוזי בתובענה למתן סעד הצהרתי לפיו המוכרים אינם נפקדים ולסעדים חלופיים נוספים (ת"א 13660-04-14). ב פסק הדין שניתן ביום 7.10.2019 דחה בית המשפט את הסעד העיקרי שהתבקש. לצד זאת הורה בית המשפט על מתן סעד חלופי במסגרתו הורה למשיב להפנות את בקשת המערערים לשחרור הנכס הנפקד לוועדה מיוחדת אשר בסמכותה להמליץ למשיב על שחרור כאמור, בהתאם לסעיף 29 לחוק נכסי נפקדים.

2.

ביום 28.11.2019 הגישו המערערים ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי המתייחס לסעד העיקרי שנדחה. ביום 16.2.2020 הגיש המשיב ערעור שכנגד המתייחס לסעד החילופי שניתן. ביום 27.2.2020 הגישו המערערים בקשה לסילוק הערעור שכנגד על הסף, במסגרתה נטען כי אין זיקה נושאית בין הטענות שהועלו בערעור שכנגד לבין הערעור העיקרי.

3.

ביום 31.5.2020 דחה הרשם את בקשת המערערים למחוק את הערעור שכנגד על הסף. בהחלטתו עמד הרשם על אמות המידה שנקבעו לעניין בחינת עוצמת "הזיקה העניינית" הנדרשת בין הערעור העיקרי לערעור שכנגד בציינו כי בחינה זו נעשית ככלל, על דרך ההרחבה. בהתחשב באמור, נקבע כי בענייננו מתקיימת "הזיקה העניינית" הנדרשת, שכן מדובר בחלקים השלובים זה בזה, המבוססים על אותה מסכת עובדתית ונובעים מאותה סוגיה העומדת למחלוקת.

4.

מכאן הערעור שלפנַי במסגרתו נטען כי הרשם איין הלכה למעשה את דרישת הזיקה בין ערעור העיקרי לערעור שכנגד. זאת שעה שלצורך עמידה בדרישת הזיקה הנושאית, אין די בקיומה של זיקה בין נושאי הערעור שכנגד לנושא הכללי שבו עוסק פסק הדין, אלא נדרשת זיקה נושאית מהותית לערעור העיקרי . זיקה כזו אינה מתקיימת בענייננו, שעה שכל הסוגיות העומדות בבסיס הערעור שכנגד מתייחסות לתחום שונה ונפרד מזה שעמד בבסיס הערעור העיקרי אותו הגישו המערערים.

5.

דין הערעור להידחות. א כן, ערעור שכנגד צריך לתחום עצמו לנושאים שיש להם זיקה למסגרת העניינית שהותוותה בערעור העיקרי. ברם, דרישת הזיקה שבין הערעור לבין הערעור שכנגד מתפרשת על דרך ההרחבה, וזאת על יסוד התפישה כי מדובר בזכות דיונית שלא מומשה על ידי מי שיכול היה לערער על פסק הדין ולא עשה כן (בש"א 7182/18 שני נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ (18.10.2018); בש"א 902/20 מועצה אזורית מגילות ים המלח נ' המוסד לביטוח לאומי , פסקה 15 (18.2.2020)). על כן, על בית המשפט לבדוק האם קיימת זיקה עניינית כלשהי, ולו מצומצמת בהיקפה, בין הערעור לבין הערעור שכנגד.

6.

בענייננו, אין ממש בטענת המערערים כי לא מתקיימת זיקה עניינית בין הערעור העיקרי לבין הערעור שכנגד. כפי שקבע הרשם בהחלטתו, הן הערעור והן הערעור שכנגד קשורים לאותה סוגיה השנויה במחלוקת בין הצדדים, היותו של הנכס "נכס נפקד" על פי חוק נכסי נפקדים ושחרורו ממעמד זה, סוגיה אשר לה השלכה ישירה על זכויות המערערים בנכס. אכן, כל אחד מהצדדים משיג בערעורו על רכיב אחר של פסק הדין, אך כפי שגם ציין הרשם, זהו מצב דברים שגרתי, שכן ניתן להניח כי כל אחד מהצדדים יבקש להשיג על קביעות שונות שניתנו באותו פסק דין. אין בכך כדי לשלול קיומה של זיקה עניינית בין שני ההליכים, זיקה אשר בענייננו הינה ברורה מאליה וכלל אינה מוטלת בספק.

כאמור הערעור נדחה. משלא נתבקשה תגובה אין צו להוצאות.