בש"א 4027/98 דן קורינלדי נ. אסור סלומון

1.ביום 16.6.98 דחתה כב' הרשמת את בקשת המערערים להאריך להם את המועד להפקדת הערבון ובעקבות כך החליטה, לדחות את הערעור בשל אי הפקדת ערבון כמצוות תקנה 431 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. בהחלטתה ציינה הרשמת כי בבקשתם של המערערים לא היתה כל התייחסות לשאלה מדוע לא הפקידו את הערבון במועד שנקבע לכך בהודעה על קביעת ערבון שנמסרה להם ביום 19.11.97.

2.בערעור שבפניי מבקשים המערערים לבטל את פסק דינה של הרשמת. המערערים מציינים כי קביעתה העובדתית של הרשמת לפיה הומצאה להם ההודעה על קביעת ערבון אינה מדויקת. המערערים טוענים כי ההודעה על קביעת ערבון לא הומצאה להם כלל. המערערים מציינים כי ביום 19.11.97 הומצאה להם החלטת אחרת היא ההחלטה בבר"ע 9072/96. בר"ע זו הוגשה על החלטה של בית המשפט המחוזי אשר על פסק דינו הגישו המערערים ערעור (הוא הערעור שנדחה על ידי הרשמת בפסק דינה הנ"ל). המערערים מציינים כי ההחלטה הסופית בבר"ע ניתנה ביום 10.3.97, אולם לטענתם החלטה זו הומצאה להם רק ביום 19.11.97. המערערים טוענים כי לא טרחו לפרט את העובדה שלא הומצאה להם ההודעה על קביעת ערבון בבקשתם להארכת המועד להפקדתו, הואיל וסברו כי בקשתם והתצהיר התומך בה צריכים להתייחס לעובדות שפורטו בהחלטת הרשמת שצורפה כנספח ח' להודעת הערעור שבפניי. בנוסף לכל אלה טוענים המערערים כי ערעורם מעלה שאלות עקרוניות ואין זה ראוי כי טעות דיונית שקרתה שלא באשמתם תחרוץ לשבט את ערעורם.

3.המשיב סבור כי יש לדחות את הערעור. המשיב מציין כי הודעת הערעור של המערערים אינה עולה בקנה אחד עם האמור בתצהיר התומך בבקשה להארכת המועד להפקדת הערבון. המשיב מציין כי בתצהיר זה ביקשו המערערים לשכנע את בית המשפט להאריך להם את המועד להפקדת הערבון בנימוק שסברו הם כי הערבון שהפקידו בבר"ע הנ"ל הועבר לתיק הערעור שהגישו משניתן פסק דינו של בית משפט קמא. המשיב מציין כי אף אם נקבל את עמדת המערער כי נפלה טעות בידי המערערים ולפיכך לא הפקידו את הערבון במועד, הרי שטעות כפי שפורטה בבקשתם בפני המערערת ובערעור שבפניי אינה מהווה טעם המצדיק מתן אורכה. הוא גם מציין כי הערעור אינו מעלה שאלות עקרוניות כפי שסבורים המערערים.

4.בתגובתם לתשובת המשיב שבים המערערים ומבקשים להבהיר את הטעות שנפלה בידם עת סברו כי בהחלטה שצורפה כנספח ח' להודעת הערעור שבפניי קיבלה למעשה הרשמת את נימוקיהם והחלטתה לפיה יש להגיש בקשה להארכת מועד ערוכה כדין היתה בקשה פורמלית גרידא. עוד מבקשים המערערים לציין כי הואיל והמועד להפקדת ערבון לא נקבע בחיקוק לא נדרש טעם מיוחד להאריכו.

5.עיינתי בטענות הצדדים והגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להדחות. לא מצאתי עילה להתערב בהחלטתה המנומקת היטב של הרשמת. כפי שציינה הרשמת, בתיק בית המשפט נמצא אישור מסירת ההודעה על קביעת ערבון למערערים ביום 19.11.97. רק בערעור טענו המערערים, כי אישור זה משקף משלוח ההחלטה בעניין רע"א 4072/96 ולא ההודעה על הפקדת הערבון. גם טענה זו נטענה בשפה רפה ("בכל הזהירות") מבלי לתמוך אותה בתצהיר. לא זו אף זו: לא שוכנעתי, כי טעם זה לא ניתן היה להיטען בהודעה לבית המשפט שהגישו המערערים, קל וחומר בבקשה להארכת המועד. מטעמים אלה, לא מצאתי עילה להתערבות בפסק דינה של כב' הרשמת ודין הערעור להידחות.

הערעור נדחה. בנסיבות הענין אין צו להוצאות.