בש"א 4057/06 ויקטור צמח נ. עיריית רמת השרון ואח'

ערעור על החלטת הרשמת ש' ליבוביץ' מיום 23.3.06, אשר דחתה את בקשת המערער להארכת מועד להגשת ערעור על פסק-דינו של בית המשפט לענינים מינהליים בתל-אביב-יפו בעת"מ 2321/05. ביום 22.11.05 דחה בית המשפט לענינים מינהליים בתל-אביב-יפו את עתירותיו של המבקש בעניין חיובו בתשלומי ארנונה ומינוי כונס נכסים על חנויות שבבעלותו. הבקשה להארכת מועד להגשת הערעור הוגשה 18 ימים לאחר תום המועד להגשתו. בבקשתו ציין המערער כי הטעם לאיחור שחל בהגשת ההליך נעוץ בעיקר בעיכובים שחלו בקבלת סיוע משפטי מהלשכה לסיוע משפטי, וכן מטעמים הקשורים לבריאותו.

ביום 23.3.06 החליטה הרשמת לדחות את בקשת המערער להארכת מועד להגשת ההליך. בהחלטתה ציינה הרשמת כי אפשר שיש בטעמים אותם פירט המערער כדי לבסס "טעם מיוחד" לאיחור שחל בהגשת הבקשה. עם זאת, קבעה כי יש לדחות את הבקשה נוכח הסיכויים הקלושים של ההליך. מכאן הערעור שלפניי. בערעורו חוזר המערער על הנימוקים אותם פירט בבקשתו, ומדגיש כי מצבו הבריאותי לא איפשר לו להגיש את הערעור במועד. כן טוען הוא כי הוא מצוי בטיפול הלשכה לסיוע משפטי, וכי שני עורכי-דין שמונו לו התפטרו מייצוגו, דבר שגרם אף הוא לאיחור האמור.

לאחר שעיינתי בטענות המערער לא מצאתי כי קיימת עילה כלשהי להתערבות בשיקול דעתה של הרשמת. אכן, ייתכן ויש בשיקולים אותם פירט המערער כדי להוות "טעם מיוחד" לאיחור בהגשת הבקשה. עם זאת, כפי שקבעה הרשמת, בעת הארכת המועד יש לבחון גם את סיכויי ההליך, ובעניינו של המערער סיכויי הערעור קלושים. בית המשפט קמא דחה את עתירתו של המערער על הסף ואף לגופה, וציין בפסק-דינו כי:

"הדחייה על הסף היא גם מן הנימוקים של חוסר סמכות עניינית, מעשה בית דין ושימוש לרעה בהליכי משפט תוך כדי ניסיון לעקוף הליכים משפטיים אשר חלקם תלויים ועומדים עדיין בבתי המשפט השונים וחלקם חלוטים. כמו כן בשל שיהוי, חוסר תום לב והעדר ניקיון כפיים".

באשר לסמכותו לדון בעתירה קבע בית המשפט קמא כי העותר מבקש לאחד את הדיון בתיקים שונים אותם הוא מנהל במספר ערכאות, וכי הדבר, כמובן, אינו מצוי בסמכותו. בית המשפט קמא ציין בהקשר זה כי:

"לא ניתן לאחד את הדיון בהליכים המתנהלים בכל הערכאות האזרחיות כפי שפורטו לעיל והנוגעות לעותר, לרבות בפני לשכת ההוצאה לפועל, בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לענינים מינהליים, בית המשפט המחוזי בשבתו כערכאת ערעור ועוד כהנה וכהנה. כפי שמבקש העותר, בית משפט זה אינו יושב גם כערכאת ערעור על פסקי דין שניתנו בתובענות האזרחיות הנ"ל ואינו מוסמך לעשות כן. הליכים המתנהלים בין הצדדים שעניינם תובענות כספיות בגין ארנונה אינם בסמכותו של בית משפט זז, לרבות ביטול פסקי דין בתובענות כאמור. יתרה מכך, הסעדים הנדרשים אינם עולים בקנה אחד עם הסמכות המפורטת בחוק, ולכן לא ניתן לדון בהם. העתירה המתוקנת מבקשת ביטול הליכים שנידונו במספר בתי משפט בעניינים של העותרים ואין הדבר כאמור נופל לגדר הסמכות".

בהמשך התייחס בית המשפט קמא גם לגופן של הטענות שנטענו על-ידי המערער, ודחה אותן אחת לאחת, בהדגישו כי הטענות השונות נדונו והוכרעו בערכאות השונות, ואף ניתנו בהן החלטות ופסקי-דין, לרבות פסקי-דין חלוטים. לבסוף, ציין בית המשפט כי:

"לא ניתן לנהל במקביל הליכים דומים או זהים בערכאות שונות שכן יש בכך הטרדה מיותרת של הערכאות השיפוטיות אשר ממילא עמוסות לעייפה."

נוכח כל האמור לעיל, ברי כי אין הערעור מגלה עילה, ועל כן צדקה הרשמת בדחותה את בקשתו של המערער להארכת מועד להגשתו.

הערעור נדחה.