בש"א 4087/12 אירינה בחלב נ. מדינת ישראל

1.

לפניי בקשה לפי תקנה 7 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, לאיחוד הדיון בשני הליכים שהוגשו לבית משפט השלום בתל-אביב-יפו ולבית משפט השלום באשקלון.

2.

ההליך הראשון נשוא הבקשה הוגש על ידי המשיב 2 בחודש ינואר 2011 לבית משפט השלום באשקלון. בכתב התביעה נטען, כי המשיבה 3 הרדימה את המשיב 2 בביתו וגנבה ממנו כסף מזומן בסך 24,000 ש"ח. לאחר מכן, כך נטען, מסרה המשיבה 3 את הכסף לאמה, היא המבקשת בבקשה שלפניי. המשיב 2 הוסיף וטען בכתב התביעה, כי בשלב מסוים תפסה המשטרה 18,400 ש"ח במזומן ב"חצרם של החשודים". המבקש עתר בכתב התביעה, שהוגש נגד המשיבה 1 (להלן – המדינה ) והמשיבה 3, לסעד המצהיר כי על המדינה למסור לו את הכספים שנתפסו על ידי המשטרה.

3.

כעבור כשנה הגישה המבקשת לבית משפט השלום באשקלון בקשה להצטרף להליך כתובעת נוספת. המבקשת טענה כי היא בעלת הכספים המוחזקים על ידי המשטרה. בית משפט השלום באשקלון דחה את הבקשה, מן הטעם שהמבקשת והמשיב 2 אינם מתיימרים להציג "חזית משותפת בדבר זכאות האחד או האחר לכספים". בית המשפט הציע לבעלי הדין לגבש הסכמה דיונית בדבר המרת ההליך לתביעה ותביעה שכנגד, תוך תיקון כתבי הטענות, על מנת שניתן יהיה לברר את המחלוקת על כל היבטיה (החלטה מיום 16.2.2012). יוער, כי בהחלטה זו דחה בית משפט השלום באשקלון את הטענה כי הוא נעדר סמכות מקומית לדון בהליך. בעלי הדין לא גיבשו הסדר דיוני כאמור. תחת זאת, הגישה המבקשת תביעה כספית לבית משפט השלום בתל-אביב-יפו. המבקשת טענה כי על המדינה לשלם לה 18,400 ש"ח שנלקחו ממנה, לגישתה, "על לא עוול בכפה".

4.

עתה עותרת המבקשת לאיחוד הדיון בשני ההליכים. לגישתה, יש להורות על איחוד הדיון בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו. המשיבה 3 מסכימה לבקשה. המדינה הותירה את ההכרעה בבקשה לשיקול דעתו של בית המשפט. המשיב 2, לעומת זאת, מתנגד לבקשה. לגישתו, אפילו קיים טעם לאיחוד הדיון, הרי אין להורות על איחוד הדיון בהליכים לפני בית משפט השלום בתל-אביב-יפו, אלא לפני בית משפט השלום באשקלון (ראו סעיפים 7 ו-19 לתשובת המשיב 2).

5.

כפי שצוין, אין מחלוקת אמיתית כי שני ההליכים נוגעים לאותה מסכת עובדתית. משכך, קיים צידוק לאחד את הדיון בהליכים על מנת למנוע הכרעות סותרות. עם זאת, מקובלת עלי עמדת המשיב 2 כי אין להורות על איחוד הדיון בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו. המבקשת לא הצביעה על טעמים המצדיקים את איחוד הדיון דווקא בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו, למשל מאזן הנוחות או שיקולי יעילות. בהקשר זה חובה לזכור, כי ההליך בבית משפט השלום באשקלון הוגש זמן רב לפני זה שהוגש על ידי המבקשת לבית משפט השלום בתל-אביב-יפו. בנסיבות אלה, יש להורות על איחוד הדיון בבית משפט השלום באשקלון. אוסיף, לסיום, כי תמוהה בחירת המבקשת להגיש את כתב התביעה בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו. המבקשת ידעה היטב כי תביעת המשיב 2, העוסקת באותו עניין ממש, הוגשה לבית משפט השלום באשקלון. המבקשת אף ידעה כי בית משפט השלום באשקלון דחה את הטענה כי הוא נעדר סמכות מקומית לדון בהליך. זאת ועוד, בית משפט השלום באשקלון הציע לבעלי הדין לגבש הסדר דיוני לצורך בירור טענות המבקשת. לא יהא זה מופרך לומר כי ניסיון לגבש הסדר דיוני עשוי היה, בסבירות גבוהה, לייתר את הצורך בהגשת הבקשה שלפניי.

6.

הנני מורה, איפוא, על העברת הדיון בתא"מ 7707-04-12 (שלום – תל-אביב-יפו) לבית משפט השלום באשקלון, ועל איחוד הדיון שם עם ה"פ 7337-01-11 (שלום – אשקלון). נוכח קבלת עמדת המשיב 2, תשלם לו המבקשת שכר טרחת עורך דין בסך 3,000 ש"ח.