בש"א 4127/99 שמעון אדרי נ. אורה אדרי

המבקש והמשיבה, גיסתו, הגישו תביעת הדדיות בבית משפט השלום בירושלים, כאשר המשיבה ביקשה צו הריסה וצו מניעה נגד בניה שביצע המבקש על גג מבנה משותף, והמבקש תבע סילוק ידה. של המבקשת בקומת הקרקע של אותו מבנה. תביעת המשיבה התקבלה, ותביעת המבקש נדחתה. פסק הדין ניתן ביום 29.10.95.

ביום 8.10.96 החליט בית המשפט המחוזי בירושלים לדחות את ערעורו של המבקש.

עתה, בחלוף כשלוש שנים, מבקש המבקש כי יוארך המועד להגשת בקשת ערעור על פסק הדין, שכן בקרוב עליו להשלים את ביצוע הריסת הבית.

אין לקבל את הבקשה. הארכת מועד הקבוע בחיקוק מחייבת קיומו של טעם מיוחד. על אחת כמה וכמה כשהמדובר באיחור כה גדול. המבקש בבקשתו מגולל באריכות רבה את סיפורו, אך אין הוא מצביע על טעם של ממש שיצדיק הארכת המועד.

זאת ועוד: מדובר בבקשה לרשות ערעור שני. רשות כזו ניתנת במשורה. לאחר שעיינתי בפסק הדין של בית המשפט המחוזי נראה לי כי הסיכוי שלמבקש תינתן רשות שכזו קלוש ביותר.

החלטתי, איפוא, לדחות את הבקשה.