בש"א 4147/19 מריו חורחה גרינשטיין נ. כונס הנכסים הרשמי

1.

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 26.2.2019 (פש"ר 22963-02-17; כב' השופט י' פ' אקסלרד ) (להלן: פסק הדין ), בגדרו הוכרז המבקש פושט רגל, ניתן לו צו עיכוב יציאה מהארץ והוגדל צו התשלומים החודשי שלו לסך של 2,000 ש"ח.

2.

לאחר מתן פסק הדין הגיש המבקש ארבע בקשות להפחתת צו התשלומים שנקבע לו . בקשות אלו נדחו בהחלטות בית המשפט המחוזי מימים 1.5.2019, 21.5.2019 ו-10.6.2019 תוך שהובהר למבקש כי בית המשפט המחוזי אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיו שלו.

3.

בבקשה שלפניי, שהוגשה ביום 18.6.2019, המבקש טוען כי האיחור בהגשת ההליך נבע מכך שהוא לא ידע שערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי יש להגיש לבית משפט זה, וזאת משום שאינו מיוצג. המשיבים מתנגדים לבקשה.

4.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי לכלל דעה כי דין הבקשה להידחות. המועד האחרון להגשת הערעור שבכותרת חל ביום 14.4.2019. היינו, הבקשה שבכותרת הוגשה באיחור ניכר ומשמעותי של למעלה מ חודשיים . בנסיבות העניין, לא מצאתי כי מתקיים "טעם מיוחד" המצדיק היעתרות לבקשה.

פסק הדין נשוא הבקשה ניתן במעמד הצדדים בסופו של דיון במסגרתו המבקש היה מיוצג . כמו כן, בית המשפט המחוזי חזר והמליץ למבקש – הן בפסק הדין והן בהחלטתו מיום 1.5.2019 – כי ימשיך לקבל ייצוג מהלשכה לסיוע משפטי. חרף האמור המבקש לא ציין אילו מאמצים עשה, אם בכלל, על מנת להסדיר ייצוגו. בנסיבות אלה אני סבורה כי הטעות של המבקש בבחירת ההליך הערעורי כתוצאה מהיעדר הייצוג אינה מקימה "טעם מיוחד" להארכת מועד להגשת הערעור (השוו: בש"א 4956/06 שהם אטיקט איטרנשונל בע''מ נ' בנק מרכנתיל

דיסקונט בע''מ

(26.7.2006)).

לא למותר להוסיף ולציין כי בחלק מהבקשות שהגיש המבקש להפחתת צו התשלומים הוא ציין כי אם הן לא תתקבלנה הוא יאלץ לפנות לבית המשפט העליון. בנוסף, עוד בהחלטה מיום 1.5.2019 הובהר למבקש על-ידי בית המשפט המחוזי כי הוא אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיו שלו. בנסיבות אלה ראיתי קושי לקבל את טענת המבקש לפיה הוא לא ידע כי אופן ההשגה על פסק הדין הוא באמצעות הגשת הליך ערעורי לבית משפט זה.

5.

אשר על כן, הבקשה להארכת מועד נדחית. בנסיבות העניין ובשים לב למהות ההליך, אין צו להוצאות.