בש"א 4148/12 עזבון אדולפו רובינסקי נ. קבוץ גל-און אגודה רשומה

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור.

המבקשים חפצים לערער על החלטה של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (שהיא בבחינת פסק-דין), שבה הוחלט למחוק על-הסף את תביעתם להכיר בהם כחברים בקיבוץ-המשיב. בית המשפט קבע בהחלטתו כי הפורום הנכון לדיון ולהכרעה בסוגיית חברותם של המבקשים בקיבוץ הוא רשם האגודות השיתופיות.

החלטתו של בית המשפט המחוזי ניתנה ביום 13.12.2011. הבקשה שלפניי הוגשה ביום 24.5.2012, קרי: למעלה מחמישה חודשים לאחר מתן ההחלטה. בבקשה נטען כי המבקשים פנו לרשם האגודות השיתופיות, אולם זה קבע – ביום 8.3.2012 – כי אינו מוסמך להחליט בדבר חברותם של המנוחים בקיבוץ. החלטת הרשם הומצאה לבא-כוח המבקשים ביום 19.3.2012, וזה האחרון פנה לבא-כוח המשיב ביום 5.4.2012 בבקשה כי יסכים להארכת המועד להגשת ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי. לאחר מכן הייתה התכתבות נוספת בין הצדדים אולם עד להגשת הבקשה לא נמסרה תגובתו של המשיב. המבקשים סבורים כי נקיטת הליך משפטי שגוי מהווה "טעם מיוחד" למתן ארכה; כי אינטרס ההסתמכות של המשיב לא נפגע; וכי יש ליתן את הדעת לעובדה ששילמו אגרה בגין ההליך בבית המשפט המחוזי, ולכך שסיכויי הערעור להצליח – כך לשיטתם – גבוהים. המשיב מתנגד למתן הארכה המבוקשת.

דין הבקשה להידחות.

מדובר, כאמור, באיחור ניכר ביותר בהגשת ההליך. אמנם המבקשים פנו לרשם האגודות השיתופיות בהתאם לקביעתו של בית המשפט המחוזי, אולם ברי כי משבחרו לעשות כן ולא להגיש ערעור על החלטת בית המשפט, יש לראותם כמי שהשלימו עם ההחלטה ופעלו לפיה. כמובן, היה באפשרותם של המבקשים להגיש ערעור במועד , או למצער – להגיש מבעוד מועד בקשה ארכה, במטרה להבטיח את האפשרות להגיש ערעור אם רשם האגודות השיתופיות יחליט שאינו מוסמך לדון בעניין. אילו הוגשה בקשה כזו, היא הייתה נבחנת לפי הכללים המקובלים. אולם המבקשים בחרו שלא להגיש בקשה להארכת מועד בתוך התקופה הקצובה בדין, ועתה – זמן רב לאחר חלוף המועד הקבוע בדין – הם מנסים להשיב את הגלגל לאחור. להתנהלות זו לא מצאתי הצדקה.

זאת ועוד: החלטתו של רשם האגודות השיתופיות ניתנה כאמור ביום 8.3.2012, ונמסרה למבקשים, לדבריהם, ביום 19.3.2012. המבקשים השתהו למעלה מחודשיים עד שפנו לבית-משפט זה ב"בקשה דחופה" להארכת מועד. הטענה כי המתינו לתגובת המשיב אינה יכולה, בשום פנים, להצדיק המתנה כה ממושכת. ברי כי בעל-דין החפץ בהארכת מועד, בפרט לאחר שכבר חלף זמן רב ממועד ההחלטה, חייב להזדרז ולפנות לבית המשפט, ואינו יכול לשבת בחיבוק ידיים חודשיים תמימים בהמתנה לתגובתו של המשיב (יצוין כי אף הפנייה למשיב נעשתה רק כעבור למעלה משבועיים ממועד קבלת החלטתו של רשם האגודות השיתופיות).

לבסוף אציין כי לפי שיטתם של המבקשים – כך עולה מן הבקשה שלפניי – עומדת להם הזכות להגיש מחדש את תביעתם, זאת הואיל והחלטת בית המשפט המחוזי הורתה על מחיקת התביעה ולא על דחייתה.

לאור האמור לעיל, הבקשה נדחית. המבקשים ישאו בשכר טרחת עורך-הדין של המשיב בסך של 3,000 ₪.