בש"א 4256/08 רבקה פרץ נ. בנק לאומי לישראל - סניף טשרניחובסקי

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לרשות ערעור.

1.

ההליך נסוב על פסק דינו של בית המשפט המחוזי חיפה, אשר דחה ברוב דעות את ערעור המבקשת על פסק דין של בית משפט השלום בחיפה. המבקשת - החתומה על כתב ערבות לחשבון חוזר דביטורי של חברה ועל כתב קיזוז המקנה למשיב זכות לקזז כספים מתכנית חסכון כנגד כספים שיגיעו למשיב מהחברה- טענה כי חשבון החברה חויב שלא כדין, בניגוד לזכויות החתימה בחברה. בית משפט השלום קבע כי נוצר נוהג לפיו יחויב חשבון החברה בחתימה אחת בלבד בתוספת אישור טלפוני של המנהל שלא חתם, ועל כן דחה את טענת המבקשת, ככל שהיא מתייחסת לחיובים לגביהם היה אישור טלפוני. שופטי הרוב בבית המשפט קמא סברו כי אין עילה להתערב בממצאים ובמסקנות של בית משפט השלום, שקבע כי החברה חבה למשיב את החוב מכוח המנגנון החלופי שהתגבש בהסכמה. שופט המיעוט סבר כי מאחר שזכויות החתימה של החברה שונו שלא כדין תוך חריגה מתנאי החשבון, אין לחייב את המבקשת מכוח ערבותה לחברה.

2.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי ניתן ביום 25.3.2008 והומצא למבקשת ביום 30.3.2008. יצוין כי בבקשתה טענה המבקשת כי פסק הדין הומצא לה ביום 10.4.2008, אך בהמשך הבהירה כי נפלה טעות, בשגגה, בציון מועד ההמצאה. בבקשה לפניי, שהוגשה ביום 13.5.2008, התבקשה הארכת מועד עד ליום 17.6.2008. נטען בה כי בשל מצבה הבריאותי הקשה של המבקשת לאורך חודש אפריל 2008 שחייב את אשפוזה הממושך, לא ניתן היה להבהיר לה את מהות פסק הדין על מנת לקבל את עמדתה לעניין הגשת בקשה לרשות ערעור. המשיב מתנגד לבקשה, וטוען כי המועד להגשת ההליך חלף עוד טרם הגשת הבקשה, כי הבקשה מכילה פרטים עובדתיים הנסתרים על ידי הנספחים שצורפו לה וכי סיכויי ההליך נמוכים.

3.

המועד להגשת בקשת רשות ערעור קבוע בחיקוק לשלושים ימים. תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, קובעת כי הארכת מועד או זמן שנקבעו בחיקוק, מותנית בקיומם של "טעמים מיוחדים שיירשמו". טעמים מיוחדים כאמור נבחנים בכל מקרה לפי נסיבותיו, על פי מכלול של שיקולים. בין אלה ניתן למנות את השאלה האם הבקשה הוגשה בתוך המועד הקבוע בדין להגשת ההליך, הסיבה בגינה נדרשת ארכה, משך הארכה המתבקשת, קיומו של "הליך תלוי ועומד", מהות ההליך, הסתמכות בעל הדין שכנגד וכן סיכוייו הלכאוריים של ההליך הערעורי לגביו מתבקשת הארכת מועד.

4.

על יסוד אמות מידה אלו אבחן את נסיבות המקרה שלפניי. "הטעם המיוחד" לו נטען בבקשה הוא מצבה הרפואי של המבקשת. המסמכים שצורפו לבקשה מלמדים על כך שהמבקשת הייתה מאושפזת בבית החולים כרמל עד ליום 1.4.2008 ומשם היא שוחררה להמשך טיפול והשגחה במעון הרופא. בתקופת אשפוזה סבלה המבקשת, בין היתר, מאירוע של אבדן הכרה והפרעות קצב והושתל בה קוצב לב. בתצהירה של המבקשת נמסר כי במהלך חודש אפריל היא נעדרה יכולת תפקוד, סבלה מהפרעות קצב קשות ודלקת ריאות והתקשתה בתפקוד יום יומי. על רקע זה נראה כי אכן נמנע מהמבקשת לטפל בהגשת ההליך בתקופה שעמדה לרשותה על פי דין. לכאורה, מצבה הרפואי מנע ממנה להתייחס לפסק הדין של בית המשפט קמא ולהליכי ההשגה עליו. אמנם, אין מחלוקת שהבקשה להארכת מועד לא הוגשה בתוך המועד הקבוע בדין להגשת בקשה לרשות ערעור, שהסתיים ביום 6.5.2008. עם זאת, המשיב לא טען כי עד להגשת הבקשה (ביום 13.5.2008) נוצרה אצלו ציפייה לסופיות הדיון וממילא לא הונחה תשתית כלשהי המלמדת על שינוי לרעה במצב המשיב. אציין גם כי על פני הדברים, אין בידי לקבוע כי סיכויי ההליך נמוכים באופן המצדיק דחיית הבקשה, בשים לב לחילוקי הדעות המהותיים שנתגלעו בבית המשפט קמא. במצב דברים זה, שוכנעתי כי ראוי להעניק משקל ניכר לכך שהצורך בארכה נבע מסיבות רפואיות שאינן בשליטת המבקשת ולראות את הבקשה כמקימה "טעם מיוחד" להארכת מועד. יחד עם זאת, ראיתי מקום לחייב את המבקשת בהוצאות המשיב בגין הליך זה, באשר לא ניתן הסבר מספק לכך שלא נתבקשה ארכה בתוך המועד הקבוע בדין ולכך שבבקשה נמסר מידע שגוי לגבי מועד המצאת פסק הדין. לעניין אחרון זה, טענה כללית בעלמא בדבר "טעות משרדית בהיסח הדעת" אינה מהווה הסבר מניח את הדעת.

הבקשה מתקבלת איפוא, כך שהמועד להגשת הליך מוארך עד ליום 17.6.2008. המבקשת תשלם למשיב שכר טרחת עורך דין בסך של 1,000 ₪. ההחלטה תומצא לבעלי הדין בלא דיחוי באמצעות הפקסימיליה ותתויק בתיק הבקשה לרשות ערעור, לכשיפתח.