פרטי ההליך
בית המשפט העליון
דנ"פ
4267/97
בפני:
כבוד הנשיא א' ברק
העותרים:
1.
חוזה ריברה
2.
חיננית חג'בי
נגד
המשיב
ה :
מדינת ישראל
עתירה לדיון נוסף בפסק דינו ש
ל בית המשפט
העליון
בע"פ 1236/97 ובע"פ 1480/97, מיום
5.6.97,
שניתן על ידי כבוד המשנה לנשיא,
השופט
ש. לוין, והשופטים: א. גולדברג,
י.
זמיר
בשם
העותרים: עו"ד ירום הלוי
בשם
המשיבה: עו"ד אריה פטר
החלטה
בפני עתירה לדיון נוסף על פסק דינו של בית המשפט העליון (כב' המשנה לנשיא וכב' השופטים א' גולדברג וי' זמיר) מיום 5.6.97, פסק דין שעניינו היחס שבין הוראות החילוט בפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג1973- לבין הוראות החילוט שבפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ"ט1969-.
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים החלטתי לדחות את העתירה לדיון נוסף. סעיף 30 (ב) לחוק בתי המשפט קובע, כי השופט, או השופטים הדנים בעתירה לקיום דיון נוסף יורו על קיומו של דיון כאמור " אם ההלכה שנפסקה בבית המשפט העליון עומדת בסתירה להלכה קודמת של בית המשפט העליון, או שמפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה של הלכה שנפסקה בענין, יש, לדעתם, מקום לדיון נוסף.". הווה אומר, חידושה של הלכה, כשלעצמו, אינו מהווה עילה לקיום דיון נוסף (וראה: דנ"פ 4274/97 לורנס נ' מדינת ישראל , לא פורסם). בית המשפט העליון מוציא מתחת ידיו הלכות חדשות רבות. הדיון הנוסף אינו מהווה ערכאה נוספת אוטומטית המתקיימת כל אימת שניתנת הלכה חדשה. במקרה שבפנינו הגדיר בית המשפט העליון את היחס בין שתי הוראות חוק קיימות, על בסיס לשון החוק. הגדרה זו אינה יוצרת פגיעה בזכות יסוד, כטענת העותרים. היא מעוגנת היטב במסגרת החקיקתית הרלוונטית ולפיכך לא מצאתי מקום לקיום דיון נוסף לגביה.
העתירה לקיום דיון נוסף נדחית.
ניתנה היום, כ"ג בתמוז התשנ"ז
(28.7.97).
ה
נ ש י א
העתק מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
97042670.
A03
/דז/