בש"א 4294/14 משה חברון ואח' נ. טרה אגודה יצרנית חקלאית שיתופית בנחלת יצחק

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטה של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 15.5.2014. במסגרת ההחלטה נדחתה בקשתו של המבקש ("בקשה חוזרת") לצירוף תצהיר עדות ראשית נוסף , זאת לאחר שהצדדים כבר הגישו את תצהיריהם.

עיינתי בבקשה ובתגובה, ובאתי לכלל מסקנה כי אין בידי להיעתר למבוקש.

ראשית אציין, כי הבקשה להארכת מועד אינה נתמכת בתצהיר.

שנית, האיחור בהגשת ההליך אמנם אינו גדול, אך גם איחור קצר הוא איחור, והארכת המועד מותנית בקיומו של "טעם מיוחד". בענייננו, נימוקי הבקשה אינם מבססים "טעם מיוחד". ברור הדבר, כי המועד הקובע לעניין הגשתו של הליך הוא מועד הגעתו לבית המשפט , ולא מועד מסירתו למשלוח בדואר. בעל-דין, לא כל שכן בעל-דין מיוצג, מוחזק כמי שמודע לכך, ונדרש ולהיערך בהתאם. בענייננו, בא-כוח המבקש טוען כי מסר את בקשת רשות הערעור לבית הדואר ביום האחרון הקבוע בדין (15.6.2014), והוא מייחס את האיחור בהגשת ההליך לבית המשפט לאי-הבנה כלשהי ו"עיכוב בשליחת הדואר". אודה על האמת, כי למקרא הבקשה – המנוסחת בעמימות – התקשיתי להבין את פשר התקלה או האי-הבנה, ואם הטענה היא כי מזכירות בית המשפט מסרה למזכירתו של עורך-הדין מידע שגוי לגבי המועד הקובע, הרי שטענה זו לא הובהרה ולא בוססה כנדרש. מכל מקום, לא מצאתי סיבה מבוררת ובלתי-נשלטת לכך שההליך הוגש לבית המשפט באיחור, ואציין כי לאור שעת המשלוח הנקובה באישור שצורף לבקשה (13:41), הרי שמלכתחילה ההליך לא יכול היה להיקלט במזכירות בית המשפט בתאריך 15.6.2014. עוד יודגש, כי גם האמור בסעיף 1 לבקשה (עומס עבודה, ימי מחלה וחגים) מנוסח בכלליות רבה, ואינו יכול להצדיק את האיחור בהגשת ההליך.

אוסיף, כי הליך בקשת רשות הערעור גופו נסב על החלטת ביניים דיונית של הערכאה המבררת, הדוחה בקשה לעיון חוזר בכל הנוגע לצירופו של תצהיר עדות ראשית נוסף, זאת בין היתר לאור האיחור הרב בהגשת הבקשה. לאור נתונים אלה, סבורני כי גם מהותו של ההליך אינה תומכת בהיענות לבקשה להארכת מועד.

אשר על כן, הבקשה נדחית. המבקש יישא בהוצאות המשיבה בגין הבקשה שלפניי בסך של 2,500 ₪.