בש"א 4299/05 אוטומציה ירוחם ושות' בע"מ נ. בנק דיסקונט בע"מ

1.בפני בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב שניתן ביום 8.3.05, והומצא למבקש ביום 13.3.05. הבקשה הוגשה ביום 4.5.05, כאשר המועד האחרון להגשת בקשת רשות הערעור היה ביום 12.4.05.

2.המבקשת טוענת כי טעתה לסבור כי עומדים לה 45 יום להגשת בקשת הרשות לערער. המבקשת טוענת עוד כי פנתה לבא כוח המשיב והודיעה לו על כוונתה להגיש ערעור, וזאת, למיטב זכרון בא כוחה, עוד טרם חלוף המועד. לפיכך, לטענתה, אין בהגשת הבקשה כעת כדי להפתיע את המשיב.

3.המשיב מתנגד לבקשה. לטענתו, המבקשת לא הראתה כל טעם מיוחד לבקשתה, באשר טעות בספירה אינה מהווה טעם כזה, אשר יצדיק מתן הארכה המבוקשת. עוד נטען כי השיחה המדוברת בה הודיע בא כוח המבקשת לבא כוח המשיב כי בכוונתו לערער, נערכה ביום 25.4.05, ולפיכך גם ההודעה נעשתה באיחור, ולאחר חלוף המועד. המשיב טוען כי אין בסיס לאמירה שלא ציפה כי ההחלטה תהפוך לחלוטה. לבסוף נטען כי סיכויי ההליך קלושים, ואף המבקשת עצמה לא טענה אחרת.

4.לאחר עיון בחומר שבפני ובטענות הצדדים, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. איחורה של המבקשת הוא איחור ממשי - קרוב ל-23 ימים. גם אם טעתה בחישוב הימים, בסוברה כי יש לה זכות לערער, הרי שאף המועד להגשת ערעור בזכות חלף עבר לו. המשיב אמנם לא הראה הסתמכות על פסק הדין נשוא הליך זה, אולם בשים לב לזמן הרב שחלף כמו גם להיעדר ראיה בדבר קיום שיחת הטלפון בה הודע על הכוונה לערער קודם לחלוף המועד, יש לזקוף את מחדל המבקשת לחובתה ולא לחובת המשיב. אשר לסיכויי ההליך, הרי שער אני לטענות המשפטיות המועלות על-ידי המבקשת בהליך זה באשר להלכת גוייסקי (ע"א 333/61), אולם טענות אלו מניחות כי המשיב אינו בעל מעמד של אוחז כשורה שעה שבית המשפט המחוזי קבע כי יש למשיב מעמד זה גם לאור ההבדלים בין החתימות שעל השיקים. במצב דברים זה, לא שוכנעתי כי סיכויי ההליך טובים הם באופן כזה שיש בו כדי להביא להארכת המועד, בייחוד בשים לב לאמור לעיל לעניין היעדרו של "טעם מיוחד". התוצאה היא, אפוא, כי דין הבקשה להארכת המועד להידחות.