פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
בש"א
4332/13 - א'
לפני:
כבוד הרשמת ליאת בנמלך
המבקשת:
מדינת ישראל
נ ג ד
המשיבים:
1. בולפון יון
2. פרומוסאקי יון
בקשה להארכת מועד
החלטה
1.
בפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשה למתן רשות ערעור על פסק-דין של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בו קיבל ערעור (לאחר שדן בבקשת רשות ערעור כבערעור) על החלטת בית-משפט השלום אשר דחה את בקשת המשיבים להתיר עדותם באמצעות כינוס וידאו על חשבון המדינה.
פסק הדין ניתן ביום 19.5.2013 והמבקשת ציינה כי הומצא לידיה למחרת היום. מכאן כי המועד האחרון להגשת ההליך חל ביום 19.6.2013 וכי הבקשה - אשר הוגשה ביום 18.6.2013 - הוגשה יום אחד טרם שחלף. בבקשה עותרת המבקשת לארכה של 30 ימים, עד ליום 18.7.2013, וזאת בשל התייעצויות אשר עליה לערוך לטענתה עם הגורמים הרלבנטיים "מפאת היקף החומר ומורכבות הסוגיות העולות בתיק".
המשיבים מתנגדים לבקשה. לטענתם מדובר בבקשה סתמית והנימוק שהעלתה המבקשת, לא זו בלבד שאין בו ממש שכן מדובר במחלוקת ממוקדת ופשוטה, הרי שאין הוא מהווה "טעם מיוחד" המצדיק להאריך את המועד להגשת ההליך. עוד נטען כי מתן הארכה המבוקשת יפגע במשיבים שכן הדיון בבית-משפט השלום קבוע לספטמבר 2013.
2.
לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים החלטתי לקבל את הבקשה בחלקה תוך חיוב המבקשת בהוצאות המשיבים.
יש טעם לא מבוטל בעמדת המשיבים לפיה המבקשת לא הבהירה די הצורך בבקשתה מדוע לא היה סיפק בידיה להשלים את הכנתו של ההליך הערעורי אותו היא מבקשת להגיש בתוך המועד הקבוע בדין לכך וכי מדובר בבקשה לקונית שאינה נתמכת בתצהיר. כן יש ממש בטענת המשיבים כי נוכח אופי הסוגיה שבמחלוקת קיים אינטרס שלהם לבירורה המהיר (וזאת בפרט בשים לב למועד הדיון שנקבע בבית-משפט השלום).
יחד עם זאת, משהוגשה הבקשה טרם חלוף המועד להגשת ההליך, לא ניתן לקבל את טענת המשיבים להסתמכות על סופיותו של פסק הדין, וסבורני כי אף אין יסוד לייחס למבקשת חוסר תום לב בגין הגשת הבקשה דנן.
לאחר שאיזנתי בין כלל השיקולים הצריכים לעניין, מצאתי ליתן למבקשת ארכה קצרה להגשת ההליך, כך שזה יוגש בתוך 7 ימים מעת המצאת החלטה זו לידיה. כן מצאתי לחייב את המבקשת בהוצאות המשיבים אשר נדרשו להגיש תגובה מטעמם, בסך של 1,500 ש"ח.
החלטה זו תועבר לצדדים, ללא דיחוי, באמצעות הפקסימיליה.
ניתנה היום, ט"ו בתמוז תשע"ג (23.6.2013).
ליאת בנמלך
ר ש מ ת