בש"א 4423/14 אמיתי אליהו נ. בנק מזרחי טפחות בע"מ

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית משפט של פשיטת רגל מיום 21.4.2014, בגדרה התיר בית המשפט למשיב 1, שהינו נושה מובטח, להמשיך בהליכי מימוש ביחס לדירת המגורים של המבקש. בגדר הבקשה נטען כי החלטת בית המשפט של פשיטת רגל לא הומצאה כדין למבקש. המשיבים לא חלקו על טענה זו, ואף מבדיקה שנערכה במערכת "נט המשפט" עולה כי אין אינדיקציה בדבר המצאה כאמור. עם זאת, ציין המבקש בבקשתו כי דבר ההחלטה נודע לבא כוחו באופן אקראי ביום 22.5.2014. לפיכך, הניח המבקש כי היה עליו להגיש את בקשת רשות הערעור עד ליום 22.6.2014. משבקשת רשות הערעור הוגשה רק ביום 23.6.2014, עתר המבקש לארכה בת יום אחד להגשתה. המשיבים מתנגדים לבקשה.

אף אם אצא מנקודת ההנחה ממנה יצא המבקש, לפיה בענייננו חל "כלל הידיעה" (שהוא החריג לכלל הרגיל הנוהג בכגון דא, הלוא הוא "כלל ההמצאה"), הרי שמדובר באיחור קצר ביותר בן יום אחד בלבד, גם שאין כל אינדיקציה להסתמכות מצד המשיבים ביחס ליום זה (ואין בכך פלא, שהרי המשיבים לא יכולים היו לדעת כי ההחלטה נודעה לבא כוח המבקש דווקא ביום 22.5.2014). בשים לב לאמור לעיל, להסבר אשר ניתן על ידי המבקש לאיחור ולמהות ההליך, ראיתי לנכון להיענות לבקשת המבקש.

הבקשה מתקבלת, איפוא. המזכירות מתבקשת לפתוח תיק מתאים לבקשת רשות הערעור, לתייק בו את החלטתי זו ולהביאו ללא דיחוי לפני שופט. כמו כן, תמציא המזכירות החלטתי זו לצדדים ללא דיחוי באמצעות הפקסימיליה.