בש"א 4425/09 מדינת ישראל נ. משה רשקס

1.

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטה של משפט המחוזי תל-אביב-יפו (כב' השופט נ' ישעיה) שדן בבקשה מטעם המשיבים לפי סעיף 6 לפקודת בזיון בית המשפט, לאכוף על המבקשת לבצע פסק דין בדבר הקצאת קרקע למשיבים. בית המשפט המחוזי קיבל את הבקשה וחייב את המבקשת לקיים את פסק הדין תוך ששים ימים. ההחלטה ניתנה ביום 6.4.2009. הבקשה שלפניי הוגשה ביום 24.5.2009. נטען בה כי בשל חופשת לידה לה יצאה הפרקליטה אשר טיפלה בתיק בבית המשפט המחוזי,

התעכבה העברת המלצת הערעור לפרקליטות המדינה. בא-כוח המדינה הוסיף כי השבוע נולד לו בן ועל כן יתקשה להשלים את המלאכה עד לתום המועד להגשת ערעור, 31.5.2009. כן צוין בבקשה כי אחד מראשי הערעור הפוטנציאלי הוא טענה עקרונית של המדינה כי אין מקום לנקיטה בהליך של בזיון בית המשפט נגדה. העלאת טענה זו מצריכה עיון בסוגיה וגם מסיבה זו נזקקת המבקשת לארכה. המשיבים מתנגדים לבקשה.

2.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובת המשיבים, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל בחלקה. דחיית מועד הקבוע בחיקוק טעונה "טעם מיוחד" (סעיף 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). ברגיל, פרק הזמן הקבוע בדין להגשת הליך אמור להספיק לבעלי הדין, גם כאשר הכנתו של ההליך דורשת התמודדות עם סוגיות מורכבות. יחד עם זאת, מורכבות הסוגייה הנדונה והיקפה עשויים לבסס "טעם מיוחד" להארכת מועד, במיוחד שעה שהבקשה מוגשת בתוך התקופה להגשת ההליך, כך שבעל הדין שכנגד מיודע בדבר הכוונה להגיש הליך ערעורי. במקרה דנן, המבקשת פנתה לבית המשפט בתוך המועד הקבוע בדין, כך שלמשיבים לא נוצרה ציפייה לסופיות הדיון. לכך מתוספות במקרה דנן גם נסיבות אישיות של הפרקליטים המטפלים בתיק, שהביאו לעיכוב בהכנת הערעור. עם זאת, הבקשה שלפניי מנוסחת בצורה כללית ואינה מבהירה די הצורך מדוע זקוקה המבקשת לפרק זמן ארוך יחסית (עד ליום 30.6.2009) כדי להגיש את ההליך. בשים לב לדברים אלה וכן למהות ההליך של בזיון בית המשפט ולמשכה הכולל של ההתדיינות בין הצדדים, לא שוכנעתי כי קיימת הצדקה להאריך את המועד למלוא התקופה המבוקשת, תוך גרימת עינוי דין למשיבים. איזון בין מכלול השיקולים והאינטרסים מוביל למסקנה כי יש להסתפק בארכה קצרה יותר, עד ליום 18.6.2009.

התוצאה היא כי הבקשה מתקבלת בחלקה, במובן זה שהמועד להגשת ערעור מוארך עד ליום 18.6.2009.