בש"א 4429/18 טוביה פכטהולד נ. אורבנקורפ אינק. ( בהסדר נושים)

1.

לפניי בקשה (שהועברה לטיפולי לפני ימים אחדים) להארכת מועד להגשת הליך ערעורי על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (פר"ק 44348-04-16, כב' הנשיא א' אורנשטיין ) מיום 15.5.2018 (להלן: ההחלטה ).

2.

הרקע העובדתי הצריך לענייננו הוא כדלקמן: בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מתנהלים הליכי חדלות הפירעון של המשיבה 1 (להלן: החברה ). במקביל להליכי חדלות הפירעון מתנהל כנגד החברה וכנגד משיבים נוספים הליך של אישור תובענה ייצוגית שאותו נקט המבקש, המחזיק באגרות חוב של החברה (להלן:

ההליך הייצוגי ). בהליך הייצוגי טוען המבקש לנזקים שונים שנגרמו לכאורה לחברי הקבוצה שאותם הוא מעוניין לייצג (להלן: חברי הקבוצה ), וזאת עקב הפרות חובות דיווח ומצגי שווא המיוחסים לחברה. בהחלטה מושא הבקשה להארכת מועד דן בית המשפט המחוזי בשתי סוגיות: בשאלה אם חברי הקבוצה הם נושים מובטחים (להלן: סוגיית הנשייה המובטחת ) ובשאלה האם נדרש המבקש בשם חברי הקבוצה להגיש תביעת חוב במקביל לניהול ההליך הייצוגי (להלן: סוגיית תביעת החוב ). על השאלה הראשונה השיב בית המשפט בשלילה, דהיינו כי חברי הקבוצה אינם נושים מובטחים. בשאלה השנייה נמנע בית המשפט מלהכריע אך איפשר למבקש להגיש למשיב 2 (להלן: בעל התפקיד ) בקשה להארכת מועד להגשת תביעת חוב, עד ליום 10.6.2018.

3.

הבקשה דנן הוגשה ביום 6.6.2018, דהיינו בתוך פרק הזמן הקבוע בדין להגשת ההליך הערעורי על ההחלטה. לטענת המבקש, הארכת המועד המבוקשת נדרשת על מנת להניח בפני בית משפט זה ערעור ממוקד לאחר מיצוי ההליך בעניין בקשת הארכה להגשת תביעת החוב מול בעל התפקיד. לטענת המבקש, ככל שבעל התפקיד יחליט להאריך את המועד להגשת תביעת החוב, הרי שלא יהיה צורך להגיש לבית משפט זה הליך ערעורי על הפן בהחלטה הנוגע לצורך בהגשת תביעת חוב ותחת זאת ניתן יהיה להגיש "ערעור ממוקד ותכליתי". כונס הנכסים הרשמי אינו מתנגד לבקשה. בעל התפקיד והמשיב 3 מתנגדים, מצידם, לבקשה. להשלמת התמונה יצויין כי מתשובת בעל התפקיד לבקשה אשר הוגשה ביום 25.6.2018 התברר כי ביום 21.6.2018 נעתר הוא לבקשת המבקש להארכת המועד להגשת תביעת החוב ובד בבד עם מתן הארכה הכריע בתביעת החוב עצמה . עוד עולה מעיון במערכת "נט המשפט" כי ביום 18.10.2018 הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו על ההכרעה בתביעת החוב (פר"ק 45140-10-18), וכי ערעור זה טרם הוכרע.

4.

בחנתי את טענות הצדדים והגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להארכת מועד להתקבל. כפי שצוין לעיל, בהחלטה מושא הבקשה דן בית המשפט המחוזי בשתי סוגיות: סוגיית הנשייה המובטחת וסוגיית תביעת החוב. בבקשתו טען המבקש כי לא היה טעם בהגשת הליך ערעורי בנוגע לסוגיית תביעת החוב, בטרם הוחלט על ידי בעל התפקיד אם להאריך למבקש את המועד להגשת תביעת חוב זו. עתה, משהבקשה הוכרעה ומשהמועד להגשת תביעת החוב הוארך, דומה כי אף לשיטת המבקש אין עוד צורך בהגשת הליך ערעורי בקשר עם סוגיית תביעת החוב . לכן, כל שנותר לדון בו הוא אם מוצדק בשלב זה להאריך למבקש את המועד להגשת הליך ערעורי על הפן בהחלטה הנוגע לסוגיית הנשייה המובטחת . לטעמי יש להשיב לשאלה זו בחיוב. ראשית, הבקשה להארכת מועד הוגשה בתוך מסגרת הזמן להגשת הערעור ומבחינת המשיבים לא התגבש האינטרס של סופיות הדיון. בנוסף, יש ליתן את הדעת לטיבה ולאופייה של החלטת בית המשפט המחוזי בסוגיית הנשייה המובטחת. כמו כן לא ניתן להתעלם מכך שקיימת זיקה (אף אם לא הדוקה) בין שתי הסוגיות שנדונו בבית המשפט המחוזי, משמע, בנסיבותיו המיוחדות של המקרה מוכן אני להניח כי הייתה הצדקה מסוימת להמתין עם ההכרעה של בעל התפקיד עד להגשת הליך ערעורי על הסוגיה הנוגעת לנשייה המובטחת.

5.

יוער בשולי הדברים כי בצדק טוען המשיב 3 כי יש לסווג את ההליך הערעורי שיוגש בנוגע לסוגיית הנשייה המובטחת (אם אכן יוגש), כערעור בזכות ולא כבקשת רשות ערעור, שכן ההחלטה מיום 15.5.2018 סיימה למעשה את הטיפול בסוגיה הנדונה (ראו, רע"א 7390/13 עו"ד אמיר פלמר ורו"ח בועז גזית נ' ב.גאון קמעונאות וסחר בע"מ

(17.11.2013) והאסמכתאות שם , בפיסקה 3).

6.

התוצאה היא אפוא שהבקשה מתקבלת במובן זה שהמבקש רשאי להגיש את ההליך הערעורי עד ליום 27.1.2019. ככל שיוגש הליך ערעורי יציין המבקש את דבר הארכה בפתח ההליך ויצרף אליו כנספח עותק מהחלטה זו. בנסיבות העניין לא ייעשה צו להוצאות.