פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"א
4491/10
בפני:
כבוד השופט נ' הנדל
המערערת:
מקור הנפקות וזכויות בע''מ
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על החלטת הרשם ג' שני מיום 9.6.10 בע"א 9011/09
פסק-דין
1.
המערערת הגישה בקשה להוספת נימוקי ערעור. ביום 7.6.10 דחה
הרשם ג' שני את בקשתה והורה כי עליה להמציא למשיבה את המסמכים שעליהם נשענת בקשתה.
כמו כן, נתבקשה המערערת להבהיר מתי הגיעו לידיה המסמכים האמורים וצירופם של אלו
לבקשה – ככל הניתן. על החלטה
זו הגישה המערערת בקשה לעיון חוזר שנדחתה ביום 9.6.10 (ע"א 9011/09) ומכאן הערעור שלפני.
2.
לא מצאתי מקום להתערב בהחלטת הרשם. דרישתו להבהרה מצד המערערת לאופן השגת המסמכים האמורים והמצאתם לידי המשיבה מצויה בתחום שיקול דעתו של רשם בית משפט זה (ראו: תקנות 417 ו-418 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד -1984). לא מצאתי בטיעוני המערערת הכיצד החלטה מעין זו פוגעת בזכויותיה ומהווה פגיעה ב"כללי הצדק הטבעי". יתרה מזאת, המערערת הגישה תחילה את המסמכים הנטענים לבקשה אשר כותרתה "בקשה להוספת ראיה". בעקבות בקשתה, הורה הרשם (ביום 26.4.10) על השבת המסמכים הללו לידי המערערת, שכן אין לצרף את הראיות החדשות לבקשה להוספת ראיות (ראו: הנחיות נשיא בית המשפט העליון 1 /92 מיום 17.11.2002 ). המערערת פנתה בשנית בנתיב נוסף בדמות בקשה להוספת נימוקי ערעור תוך שהיא מבקשת את הוספת הראיות מן המשיבה. הגשת בקשה להוספת ראיות במסווה של בקשה להוספת נימוקי ערעור אינה הדרך הדיונית הראויה. על המערערת היה לפעול במתווה שהותווה בתקנות. זאת במיוחד משנטען כי ראיות אלו לא הוצגו בפני הערכאה הדיונית. יוצא אפוא שהרשם הקל על המערערת בהחלטתו וודאי אין לומר כי החמיר עמה או שפעל בניגוד לתקנות.
3.
הערעור נדחה, משלא נדרשה תשובה – אין צו בהוצאות.
החלטה תשלח לצדדים ללא דיחוי באמצעות הפקסימיליה.
ניתן היום, י"א בתמוז
התש"ע (23.6.10)
ש ו פ ט