פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
בש"א
451/16 - ז'
לפני:
כבוד הרשם גלעד לובינסקי
המבקשים:
1.
רויטל שפרן
2. אהוד לביא
3. גיא זבליק
4. שגיא שוייקה
5. אנדראה שוויקה
6. רון שלום
7. אסף ויגדור
8. אורי אושר
9. גלעד הרמן
10. אילן בר ניב
11. רוני לוינגר
12. שרית מאיר
13. עדי קוטליצקי
14. אופיר חבה
15. לימור מנדלבוים רפפורט
16. קרן אומן לוי
17. רן וולפסון
18. נדב הדר
19. הילה רייך
20. שאול פונט
21. אנה אפשטיין
22. אסף פלג
23. לינדה בהו
24. ירון יוסוביץ
25. עדי מרגלית
נ ג ד
המשיב:
בית הספר המרכזי למלונאות בע"מ
בקשה להארכת מועד לנקיטת הליך
החלטה
בגדר הבקשה שלפניי עתרו המבקשים להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי מיום 24.11.2015 (ת"א 34121-09-10). לכתחילה התבקשה הארכה עד ליום 25.2.2016, וזאת בין היתר בשל מגעי פשרה אשר התנהלו בין הצדדים. ביום 19.1.2016 בקשתי את תגובת המשיב לבקשה. ביני לביני ועוד לפני הגשת התגובה הגישו המבקשים - ביום 24.1.2016 - את כתב הערעור גופו. בהמשך הגישו המבקשים בקשות למתן החלטה בגדרן הבהירו כי הגשת כתב הערעור נעשתה בשל כישלון מגעי הפשרה, וכי בנסיבות העניין בקשת הארכה "מתייתרת". המשיב, מצידו, הגיש תגובה לבקשת הארכה ובה הביע את התנגדותו לבקשה. בין היתר נטען כי הובהר בין הצדדים שאין במגעי הפשרה כדי להאריך את המועד לנקיטת הליכים משפטיים.
האם צודקים המבקשים בטענתם לפיה בקשת הארכה התייתרה? דומני כי התשובה על שאלה זו הינה בשלילה. כפי שאף צוין בבקשה, באישור המסירה המצוי במערכת "נט המשפט" נרשם כי פסק הדין הומצא למבקשים ביום 7.12.2015, במסירה אישית. בחינה מדוקדקת של הרישום הידני על גבי אישור המסירה מעלה, כי ככל הנראה פסק הדין נמסר למזכירה במשרד בא כוח המבקשים. בנסיבות אלה, אין בידי לקבל את טענתם הלקונית של המבקשים לפיה פסק הדין "התקבל בידי ב"כ המבקשים ביום 8.12.2015" (ולא למותר להוסיף כי הטענה כלל לא נתמכה בתצהיר). יוצא איפוא, שהמועד האחרון להגשת הערעור חל ביום 21.1.2016, ועל כן הגשת כתב הערעור ביום 24.1.2016 נעשתה באיחור.
חרף האמור, לאחר שבחנתי את מכלול נסיבות העניין רואה אני להאריך את המועד להגשת הערעור עד למועד הגשתו בפועל. זאת, בשל הטעמים המצטברים הבאים:
ראשית , מדובר באיחור קצר של יום עבודה אחד בלבד;
שנית , בקשת הארכה הוגשה בתוך המועד הקבוע בדין. כידוע, הגשת בקשת ארכה טרם חלוף המועד מאיינת את הסתמכות המשיב על ההחלטה ומהווה שיקול ממשי התומך במתן ארכה;
שלישית , המשיב עצמו הגיש ערעור על פסק הדין (ע"א 221/16), ועל כן פסק הדין צפוי ממילא לעמוד לביקורת ערעורית. בנסיבות אלה, אך צודק והגיוני לאפשר גם למבקשים לפרוש את השגותיהם הערעוריות לפני בית משפט זה.
התוצאה היא כי בקשת הארכה מתקבלת במובן זה שהמועד להגשת הערעור מוארך עד למועד הגשתו בפועל. המזכירות תפתח תיק מתאים ותתייק בו את כתב הערעור ואת החלטתי זו. אין צו להוצאות.
ניתנה היום, כ"ד
בשבט התשע"ו (3.2.2016).
גלעד
לובינסקי, שופט
ר
ש ם