בש"א 4522/03 טלילה סטן נ. עו"ד יואח שכטר

בפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות לערער.

בקשת הארכה שבפניי הוגשה ביום 21.5.03. הבקשה מתייחסת להחלטה של בית המשפט המחוזי מיום 25.12.02, אשר על פי הנטען הומצאה לידי המבקשת ביום 16.2.03. המבקשת הגישה כנגד החלטה זו ערעור בזכות. ערעור זה הוגש ביום 2.4.03. הוא נמחק בהחלטה מיום 28.4.03, הואיל והיה על המבקשת להגיש בקשת רשות לערער, בין אם מדובר בהליך לפי חוק הבוררות, ובין אם מדובר בהחלטה בבקשה לביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד.

דין הבקשה שבפניי להידחות. ערעורה של המבקשת, שנדחה על הסף כאמור, הוגש לאחר חלוף המועד להגשת בקשת רשות לערער כנגד החלטת בית משפט קמא. מכך עולה, כי בעת הגשתו התגבשה למשיב מעין חסינות מפני נקיטת הליך ערעורי לגבי ההחלטה האמורה. לכך מצטרפת העובדה, שהטעות שגרמה לנקיטת ההליך השגוי לא באה על רקע אי בהירות בדין. הן הדין לעניין תקיפת החלטות לפי חוק הבוררות, והן הדין לעניין תקיפת החלטות הניתנות בבקשה לביטול החלטה במעמד צד אחד, הוא דין ותיק ומושרש. זה מכבר נקבע, ביחס לשני סוגים אלה של החלטות, כי תקיפתן היא בדרך של בקשת רשות לערער. יוצא, כי אין מדובר בטעות סבירה, אשר במקרים מתאימים יכולה להוות טעם מיוחד למתן ארכה. בהצטרף לכך שבינתיים קמה למשיב מעין חסינות מפני נקיטת הליך ערעורי, לא מצאתי במקרה זה טעם מספיק למתן ארכה.

התוצאה היא שהבקשה נדחית. בנסיבות העניין, איני עושה צו להוצאות.