בש"א 4553/11 קצין התגמולים נ. נעם שכטר

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק-דין של בית המשפט המחוזי שניתן ביום 20.4.2011. לאחר עיון בבקשה ובתגובה נחה דעתי כי אין מקום למתן ארכה בנסיבות העניין.

הנימוק העיקרי הנטען בבקשה הוא שהאיחור בהגשת ההליך נבע מכך שעורך-הדין החתום על הבקשה (עו"ד בן-ארי) לא קיבל לידיו את פסק-הדין עם חותמת "נתקבל" נושאת תאריך, והתוודע לפסק-הדין באמצעות תכתובת פנימית מיום 2.5.2011. על-פי מועד זה הוא חישב את התאריך האחרון להגשת בקשת רשות ערעור, אך בדיעבד התברר ("מתכתובת אחרת") כי פסק-הדין הגיע לידי בא-כוח המבקש בבית המשפט קמא (עו"ד וולף) עוד ביום 28.4.2011, כך שהמועד הנכון להגשת ההליך חל מוקדם משחשב.

נימוק זה אין בידי לקבל כ"טעם מיוחד" למתן ארכה. הכלל הוא ששיהוי הנובע מסיבות הקשורות בבעל-הדין עצמו או בבא-כוחו, כגון אי-הבנה או תקלה שניתן היה למנעה מבעוד מועד, לא ייחשב בדרך-כלל "טעם מיוחד". בענייננו לא מצאתי טעם מבורר לחרוג מכלל זה. יצוין, כי אין בבקשה כל הסבר מדוע לא נערכה מבעוד מועד בדיקה מול עורך-הדין שייצג בבית המשפט קמא, אם קיבל את פסק-הדין של בית המשפט קמא, ומתי. על פני הדברים ניתן היה למנוע ללא קושי את התקלה. זאת ועוד, לא צוין בבקשה מהו המועד שבו נתגלתה התקלה, וממילא לא הוכח כי אי אפשר היה להגיש למצער בקשה להארכת מועד במועד מוקדם יותר.

עוד צוין בבקשה שלפניי כי בא-כוח המבקש חלה בין התאריכים 12.6.2011 ו- 16.6.2011. אולם, לאור האמור לעיל, ומכיוון שמדובר במחלה שפקדה את בא-כוח המבקש לאחר שכבר היה צריך להגיש את ההליך (או למצער בקשת ארכה), גם נימוק זה אין בו כדי להקים "טעם מיוחד" כנדרש בדין.

אציין בסוף דבריי כי פסק-הדין בעניין ירחי הנזכר בבקשה מצוי בהליך ערעורי תלוי ועומד (רע"א 3936/11), כך שאין בדחיית הבקשה שלפניי כדי למנוע בירור של הסוגיה העקרונית.

אשר על כן, הבקשה נדחית. המבקש ישלם למשיב (שאינו מיוצג בהליך זה) הוצאות בסך של 500 ₪.