בש"א 4557/22פלוני נ. פלוני

1.

בבקשה שלפני עותרת המבקשת להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים ברמ"ש 46976-03-22 (כב' השופטת ח' זנדברג ) מיום 20.5.2022, שבגדרו ניתנה למבקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים (כב' השופט פ' גורודצקי ) בתלה"מ 49198-02-17 מיום 20.2.2022, ואולם הערעור נדחה.

2.

לטענת בא-כוח המבקשת, הטעם לאיחור בהגשת בקשת רשות הערעור במועדה הוא טעות שבדין, אשר נבעה מסברתו כי ההליך הערעורי על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוא ערעור בזכות , וכי משום כך תקופת הערעור העומדת לרשותו מונה 45 ימים (כפי הקבוע לעניין ערעור על פסק דין של בית המשפט לענייני משפחה בתקנה 45(א) לתקנות בית משפט לענייני משפחה (סדרי דין), התשפ"א-2020). עוד נטען כי משהתברר לבא-כוח המבקשת כי היה עליו להגיש בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, וכי היה עליו להגישה בתוך 30 ימים מיום מתן פסק הדין, פנה הוא בבהילות בבקשה דנן.

3.

כבר הובהר בפסיקה של בית משפט זה בעבר, כי טעות שנפלה בהבנת הדין אינה עולה, כשלעצמה, כדי "טעם מיוחד" הדרוש לשם הארכת מועד לנקיטת הליך, ונראה כי אף במקרה הנדון בדיקה פשוטה של הוראות הדין הרלוונטיות הייתה מונעת את הטעות (ראו והשוו: בש"א 7152/21 פלוני נ' פלונית (2.11.2021) (להלן: עניין פלוני ); בש"א 2031/22 פלונית נ' פלוני (4.4.2022)).

4.

יחד עם זאת, בשים לב למכלול נסיבות העניין, ובעיקר לנוכח מהות ההליך שעניינו בחוות דעת של מומחה באשר למסוכנות האב (המשיב) כלפי ילדיו ובאשר ליכולתו לקיים עמם קשר ללא פיקוח, מצאתי להיעתר לבקשה (על הגישה שלפיה יש לנהוג בגישה מקלה בעניינים פרוצדורליים על-מנת שאלה לא ימנעו בירורם של עניינים הנוגעים לטובתו ולגורלו של קטין ראו: עניין פלוני , והאסמכתאות שם). אציין עוד בהקשר זה כי התרשמתי שאכן מדובר בטעות כנה של בא-כוח המבקשת, ולא בניסיון להשיג רווח דיוני.

5.

אשר על כן, הבקשה מתקבלת. המבקשת רשאית להגיש בקשת רשות ערעור על פסק הדין ברמ"ש 46976-03-22, וזאת עד למועד הגשתה בפועל.

המזכירות תואיל לפתוח תיק מתאים, ולתייק את החלטתי זו בפתח ההליך.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.