בש"א 4623/10 דוד עזר נ. אמריקה - ישראל רמת אביב החדשה השקעות בע"מ

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק-דין של כבוד רשמת בית המשפט המחוזי, שבו נדחתה תביעה שהגיש המבקש בשל אי-הפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבעים-המשיבים (להלן: פסק-הדין ). ביסוד הבקשה נימוק של "הליך תלוי ועומד". במה דברים אמורים? במספר הליכים שהוגשו עוד בטרם שניתן פסק-הדין, ושעד כה לא ניתנה בהם הכרעה, ובהם ערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי על החלטת כבוד הרשמת להורות על הפקדת ערובה, ובקשה שהוגשה לבית המשפט המחוזי לעיכוב ביצוע החלטת כבוד הרשמת בדבר הפקדת ערובה. כמו-כן, המבקש מציין כי בכוונתו להגיש בקשה לביטול פסק-הדין שניתן על-פי צד אחד. המבקש גורס כי ההכרעה בהליכים אלה עשויה לייתר את הצורך בהגשת ערעור לבית משפט זה, ועל כן מבקש הוא להאריך את המועד להגשת הערעור באופן שתקופת הזמן של 45 ימים תימנה מיום שתוכרענה כל הבקשות הנזכרות.

המשיבים מתנגדים לבקשה.

אחד המצבים שבהם מוצדק להאריך את המועד להגשת הליך ערעורי, אף כי העיכוב אינו נעוץ באירועים שמחוץ לשליטתו של המבקש או בא-כוחו, הוא המצב שבו קיים הליך "תלוי ועומד" באותו עניין. הצדקה זו קמה כאשר ההכרעה בהליך התלוי ועומד עשויה לייתר את עצם הגשת ההליך או להשפיע באופן ממשי על הדרך שבה הוא יתברר. בנסיבות אלו, יש יסוד להניח כי הארכת המועד תטיב לא רק עם בעל הדין המבקש להאריך את המועד אלא גם עם בעל הדין שכנגד, והיא יכולה להיות מוצדקת גם מטעמים של יעילות דיונית וחסכון בזמן שיפוטי (ראו, בש"א 9159/04 חשקורי נ' בובליל (לא פורסם, 20.10.2004)). עם זאת, אין מדובר בהארכת מועד אוטומטית. יש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו ובשים לב לסוג ההליך התלוי ועומד, לדרך בירורו ולעוצמת הזיקה בינו לבין ההליך אשר לגביו מתבקשת הארכת המועד. שיקול רלבנטי נוסף הוא סיכויי ההליך התלוי ועומד להתקבל.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, באתי למסקנה כי במקרה זה אין מקום להיעתר לבקשה להארכת מועד – למצער לא בשלב זה. טעם הדבר הוא שלדברי המבקש עצמו, הוא חפץ להגיש בקשה לביטול פסק-דין לפי תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ). ככל שכך הדבר, כפי שמציינים המשיבים 5-4, הרי שלכאורה קמה תחולה להוראת תקנה 398א לתקנות, הקובעת כי המועד להגשת ערעור על החלטה במעמד צד אחד, שהוגשה לגביה בקשת ביטול לפי תקנה 201, נמנה מיום מתן ההחלטה בבקשת הביטול. במצב דברים זה, לא הציג לפניי המבקש, בשלב זה, טעם מבורר (העולה כדי "טעם מיוחד") להארכת מועד להגשת ערעור על פסק הדין. יובהר, כי עצם העובדה שהמבקש הגיש כמה וכמה הליכים אינה מצדיקה כשלעצמה הארכת מועד עד שיוכרע – בתאריך לא ידוע – ההליך האחרון בסדרה.

אשר על כן, הבקשה נדחית. אם המבקש יסבור בעתיד כי יש מקום להגשת בקשה להארכת מועד נוכח – למשל – הליך נוסף "תלוי ועומד", יוכל לפנות בבקשה מתאימה שתידון כמקובל. לאור הנסיבות וכיוון שהמבקש הגיש את בקשתו בתוך המועד הקבוע בדין להגשת הערעור, איני עושה צו להוצאות.