החלטה2 עמודיםנכלל בחיפוש

בש"א 4637/07 משה חזקיה נ. מינהל מקרקעי ישראל

ניתן ביום

בקצרה

מקרקעין · ארכה להגשת ערעור על פסק דין בעניין דמי חכירהבקשה למתן ארכה להגשת ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בית המשפט העליון דחה בקשה למתן ארכה להגשת ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בעניין הסכם חכירה ודמי חכירה. הבקשה הוגשה באיחור של מספר שנים, והמבקש היה מיוצג בהליך הקודם, ולא נמצא טעם מיוחד המצדיק את הארכה. בית המשפט הפנה את המבקש לייעוץ משפטי לבחינת שאלת השתק הפלוגתא.

העובדות

המבקש זכה בבית המשפט המחוזי בצו הצהרתי לפיו זכאי לחתימת הסכם חכירה ולגביית דמי חכירה כשטחים חקלאיים. לאחר מחלוקת על פרשנות פסק הדין, נדחתה בקשת הבהרה בשנת 2006. הבקשה לארכה הוגשה בשנת 2007, כשנים לאחר מתן פסק הדין.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש להעניק ארכה להגשת ערעור על פסק דין בעניין הצהרה על זכאות לחתימת הסכם חכירה ודמי חכירה, לאחר איחור של מספר שנים?
  2. 2.האם הגשת בקשה להבהרת פסק הדין ודחייתה מצדיקים מתן ארכה לערעור?

הלכות

  1. 1

    בקשה לארכה להגשת ערעור תידחה כאשר הבקשה הוגשה באיחור ניכר של מספר שנים ואין בה טעם מיוחד המצדיק מתן ארכה, גם כשהמבקש טוען לנסיבות מיוחדות.

    ״הבקשה הוגשה באיחור ניכר של מספר שנים. זאת, למרות שאף לטענת המבקש, הוא מודע לבעייתיות בפרשנות פסק הדין כבר משנת 2004.״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    העובדה שהמבקש היה מיוצג בהליך בבית המשפט קמא שוללת טעם מצדיק למתן ארכה.

    ״יש להתחשב גם בכך שהמבקש היה מיוצג בהליך שהתקיים בפני בית משפט קמא.״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • ארכה להגשת ערעור
  • איחור ניכר
  • טעם מיוחד
  • הבהרת פסק דין
  • דמי חכירה
  • שומת השמאי
  • השתק פלוגתא
  • מיוצג

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון

בירושלים

בש"א

4637/07 - א'

בפני:

כבוד הרשמת שושנה ליבוביץ

המבקש:

משה חזקיה

נ ג ד

המשיב:

מינהל מקרקעי ישראל

בקשה להארכת מועד להגשת ערעור

החלטה

לפני בקשה למתן ארכה להגשת ערעור.

1.

ההליך נסוב על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע אשר קיבל את בקשת המבקש למתן צו הצהרתי לפיו הוא זכאי לכך שהמשיב יחתום עמו על הסכם חכירה בגין מקרקעין המנהלים על ידו וכן שדמי החכירה שנתיים ייגבו כפי שנהוג לגבי שטחים חקלאיים. בין היתר, קבע בית המשפט קמא כי "ממכלול הנתונים הנ"ל סבור אני שיש להעדיף שומת השמאי מטעם התובע (המבקש בענייננו, ש.ל.) ולקבוע כי שומת השמאי הממשלתי שגויה". פסק הדין ניתן ביום 8.3.00. בין הצדדים התגלעה מחלוקת לגבי פרשנות הסעד שניתן בפסק הדין. בעקבות זאת, פנה המבקש לבית המשפט קמא ביום 12.11.06 בבקשה להבהרת פסק הדין. בהחלטת בית המשפט מיום 19.11.06 נדחתה הבקשה. הבקשה שלפני הוגשה ביום 28.5.07. בבקשה נטען כי רק במהלך פגישה

שהתקיימה עם המנהל התברר למבקש שקיימת מחלוקת לגבי פרשנות פסק הדין וזאת בנוגע לשמאות דמי החכירה. עוד נטען כי נעשו על ידו ניסיונות רבים להגיע להבנה עם המשיב בעניין זה, אולם ניסיונות אלה לא צלחו ולפיכך הוגשה הבקשה להבהרת פסק דין. בבקשה נטען כי ברצון המבקש לערער על פסק הדין וזאת על מנת להבהיר על איזה בסיס יחושב גובה דמי החכירה והאם השמאות לעניין זה אמורה להתבסס על העקרונות לפיהן נערכה השמאות בחוות דעתו של השמאי מטעמו, חוות דעת אותה העדיף בית המשפט על פני חוות דעתו של השמאי מטעם המשיב. המשיב מתנגד לבקשה.

2.

לאחר שעיינתי היטב בבקשה ובתגובה לה, הגעתי לכלל מסקנה כי חרף נסיבותיו המיוחדות של המקרה, אין מנוס מדחייתה. הבקשה הוגשה באיחור ניכר של מספר שנים. זאת, למרות שאף לטענת המבקש, הוא מודע לבעייתיות בפרשנות פסק הדין כבר משנת 2004. כמו כן, יש להתחשב גם בכך שהמבקש היה מיוצג בהליך שהתקיים בפני בית משפט קמא. בנסיבות אלה, אין הבקשה מגלה טעם מיוחד המצדיק מתן ארכה להגשת ערעור. יחד עם זאת, אני רואה לנכון להעיר כי מעיון בפסק דינו של בית משפט קמא עולה במפורש שבית המשפט העדיף את שומת השמאי מטעם המבקש וקבע כי שומת השמאי הממשלתי הינה שגויה. בנסיבות אלא, אין לי אלא להצטרף להמלצת כבוד השופט י' טימור לפיה יפנה המבקש לייעוץ משפטי מתאים לצורך שקילת המשך צעדיו. בין היתר, ומבלי להביע בעניין כל דעה, ראוי לבחון את שאלת קיומה של השתק פלוגתא בין הצדדים בעניין חישוב גובה השומה.

הבקשה נדחית.

ניתנה היום, כ"ב בתמוז

תשס"ז (8.7.2007).

שושנה ליבוביץ

ר ש מ ת

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

הלכות

  1. 1בקשה לארכה להגשת ערעור תידחה כאשר הבקשה הוגשה באיחור ניכר של מספר שנים ואין בה טעם מיוחד המצדיק מתן ארכה, גם כשהמבקש טוען לנסיבות מיוחדות.
  2. 2העובדה שהמבקש היה מיוצג בהליך בבית המשפט קמא שוללת טעם מצדיק למתן ארכה.