בש"א 4658/20 שלמה אברהם מלר נ. לחמניה טריה- ג'וני בכרם בע"מ

1.

לפניי השגה על החלטת המזכירות לדחות מן המרשם "ערעור" מטעם המבקש על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופטת א' כהן ) ברע"א 13727-03-20 מיום 27.52020 (להלן: פסק הדין ), ולחילופין בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק הדין.

2.

המשיבות הגישו בבית משפט השלום בקשה לסילוק על הסף של תביעה שהגיש נגדן המבקש, בטענה להתיישנות עילות התביעה. בהחלטתו מיום 5.2.2020 דחה בית המשפט השלום את הבקשה לסילוק התביעה על הסף. בגדרי פסק הדין קיבל בית המשפט המחוזי בקשת רשות ערעור שהגישו המשיבות על החלטתו של בית משפט השלום, וקיבל את הערעור בחלקו, כך שנקבע כי אחת מעילות התביעה שהגיש המבקש התיישנה.

3.

"ערעור" שהגיש המבקש על פסק הדין נדחה מהמרשם כאמור על-ידי מזכירות בית המשפט, ולפניי השגה על החלטה זו של המזכירות, כשלטענת המבקש נתונה לו זכות ערעור על פסק הדין. לחילופין המבקש עותר להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק הדין. המשיבה מתנגדת לבקשה על שני ראשיה.

4.

לא ראיתי להיעתר להשגה. סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, קובע כי פסק דין של בית משפט מחוזי בערעור, ניתן לערעור לפני בית משפט זה ברשות בלבד. כבר נקבע בפסיקה כי אף במקום שבו תוצאת פסק הדין של בית המשפט המחוזי, אשר ישב כערכאת ערעור על החלטה של בית משפט השלום, היא דחיית התובענה או חלקה (בין אם על הסף ובין לגופה), הערעור לפני בית המשפט העליון טעון רשות. זאת, אף במקרים שבהם בית המשפט המחוזי שינה מהכרעתו של בית משפט השלום בעניין (ראו: ע"א 8154/03 אלטורי נ' אריה חברה ישראלית לביטוחי רכב בע"מ (15.8.2005); ע"א 6968/12 עזבון המנוחה rachel aliene נ' היס (6.12.2012)). אשר על כן, אף בענייננו, פסק הדין טעון רשות ערעור, ובדין דחתה המזכירות את ה"ערעור" מן המרשם.

5.

משהגעתי למסקנה זו, יש להידרש לבקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור. פסק הדין ניתן ביום 27.5.2020 ומכאן כי המועד האחרון להגשת בקשת רשות ערעור הוא יום 28.6.2020. היינו, הבקשה שבכותרת, שהוגשה ביום 7.7.2020, הוגשה בחלוף המועד האחרון להגשת בקשת רשות הערעור. כידוע, בהתאם להוראת תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 הארכת מועד להגשת ערעור תינתן רק בקיומם של "טעמים מיוחדים" לכך. בפסיקתו של בית משפט זה נקבע כי ככלל טעות שבדין אינה מהווה "טעם מיוחד" להארכת מועד, אלא אם מדובר בטעות סבירה, כאשר סבירות זו נמדדת לפי הקושי בהבנת הדין ובמאמצים הכנים שנעשו על ידי מבקש ההארכה להימנע מן הטעות (בש"מ 6229/11 דון יחיא נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה, חיפה , פסקה 8 (10.1.2012); בש"א 7955/19 וגאדה נ' פקיד שומה פתח תקוה - רשות המיסים , פיסקה 7 (8.12.2019)).

בענייננו, אני סבורה כי אופן ההשגה על פסק דין של בית משפט מחוזי בערעור על החלטה של בית משפט שלום הוא בגדר דין מושרש וידוע. לפיכך, טעותו של המבקש, בפרט בהיותו מיוצג, הייתה ניתנת למניעה בנקל באמצעות בדיקה פשוטה של הוראות הדין. הבקשה אינה כוללת הסבר מדוע בדיקה כאמור לא נעשתה (להיפך, חרף החלטת המזכירות המבקש עומד על דעתו כי נתונה לו זכות ערער על פסק הדין), ומטעמים אלו אין מקום לראות בטעות זו כ"טעם מיוחד" המצדיק מתן הארכת מועד להגשת ההליך (ראו והשוו: ע"א 2719/19 עזבון המנוח פריד מוסטפא ח'טיב נ' מדינת ישראל - רשות מקרקעי ישראל , פיסקה 10 (6.1.2020); ע"א 2985/19 א.א. שי אחזקות וייעוץ בע"מנ' איילון חברה לביטוח בע"מ , פיסקה 14 (6.2.2020)).

לכך יש להוסיף כי בהתחשב באמת המידה לקבלת בקשות רשות ערעור ב"גלגול שלישי", אף סיכויי ההליך אינם מצדיקים מתן הארכת מועד כמבוקש.

6.

אשר על כן, ההשגה והבקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור נדחות בזאת. המבקש יישא בהוצאות המשיבות בסך של 1,000 ש"ח.