בש"א 4672/98 כספי ישראל נ. החברה להגנת הטבע

בפני בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור שהוגשה ביום 22.7.98 ומתייחסת להחלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 5.1.98, בו נדחתה בקשת המבקש למתן צו מניעה זמני, והוא חוייב בתשלום הוצאות בסך 7,500 ש"ח. בקשתו היא להארכת המועד על מנת לערער על חיובו זה בהוצאות.

לטענת המבקש האיחור בהגשת הבקשה נגרם ראשית, עקב היותו טרוד בבחירות לחברה להגנת הטבע ושנית, עקב מצב בריאות קשה, אשר החל בסמוך לאחר מועד הבחירות. לטענתו לקה בשפעת קשה אשר ריתקה אותו כשבוע למיטתו, ולאחר מכן סבל מפריצת דיסק בגב התחתון אשר היסב לו כאבים חזקים, והצריך קבלת טיפולים שונים.

כמו כן טוען המבקש, כי יש להתחשב בכך שכל פעילותו הנה למעשה פעילות למען אינטרסים ציבוריים ולטובת הכלל.

המשיבים מתנגדים לבקשה. לטענתם, בקשתו של המבקש הוגשה כשישה חודשים לאחר שניתן פסק הדין בה"פ 1869/97 (שהוא ההליך העיקרי במסגרתו ניתנה ההחלטה נשוא בקשה זו) וכשבעה חודשים לאחר שניתנה ההחלטה לדחות את בקשתו למתן צו המניעה.

כמו כן טוענים המשיבים, כי אם כל מבוקשו של המבקש היה לערער על גובה ההוצאות, יכול היה לעשות זאת כבר בסמוך למתן ההחלטה, והיותו עסוק בענייני הבחירות אינה "טעם מיוחד" המצדיק הארכת המועד. מוסיפים המשיבים, כי המבקש היה מיוצג בהליך על ידי עורכת דין אשר יכלה להכין עבורו את הבקשה לרשות ערעור, ללא קשר לבחירות או למצבו הבריאותי.

לענין טיעונו של המבקש כי היה חולה זמן רב, טוענים המשיבים, כי אף לפי גירסת המבקש הוא הבריא למעלה מחודש לפני שהגיש את בקשתו זו, ולאיחור זה אין כל נימוק. כמו כן, טענותיו והמסמכים שצירף אין בהם כדי להעיד כי מצבו הבריאותי היה כזה שמנע ממנו מלטפל בענייניו עד כדי כך שלא יכל להגיש הבקשה בעצמו או באמצעות עורכת דינו, ואף לא ברור ממסמכים אלו מתי החלה מחלתו, וכמה זמן נמשכה.

דין הבקשה להידחות.

המועד להגשת בקשת רשות ערעור קבוע בחיקוק וככזה דרושים "טעמים מיוחדים שיירשמו", כהוראת תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, על מנת להאריכו.

הטעם המרכזי עליו סומך המבקש את בקשתו להארכת מועד נוגע למצבו הבריאותי. לא שוכנעתי כי מצבו הבריאותי של המבקש היה כזה אשר מנע ממנו לטפל בענייניו (בש"א 66/98 ממן נ' קעטבי, פ"ד מא (3) 45).

לכך יש להוסיף, כי אף לגרסת המבקש החל מתחילת חודש יוני הרגשתו השתפרה. אין בבקשתו כל נימוק אשר יצדיק השתהות נוספת של כחודש וחצי עד להגשת הבקשה שבפני (י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, 1995, בעמ' 895).

יש לציין את העובדה כי המבקש היה מיוצג בבית המשפט המחוזי.

בנסיבות אלו, הגעתי למסקנה כי המבקש לא הראה טעם מיוחד אשר יצדיק את הארכת המועד הממושכת המתבקשת בבקשה זו.

הבקשה נדחית.