בש"א 4720/06 נעמה בלו נ. רשת שוקן בע"מ

לפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור.

1.ההליך נסוב על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו אשר דחה את תביעת המבקשים כנגד המשיבים בעילה של לשון הרע. פסק הדין ניתן ביום 20.2.06. בבקשה לא הובהר מתי בדיוק הומצא פסק הדין למבקשים אולם נאמר כי הוא הומצא להם "זמן לא רב לאחר מכן". הבקשה שלפני הוגשה ביום 6.6.06.

2.המבקשים טענו בבקשתם כי בתוך המועד להגשת הערעור נעשתה בבתם הקטנה עבירה חמורה ( להלן: האירוע) אשר עקב השלכותיה הקשות על מצבם הנפשי והכלכלי לא התאפשר להם להגיש את הערעור בתוך המועד הקבוע בדין להגשת הערעור. המשיבים מתנגדים לבקשה. בתגובותיהם טענו המשיבים, בין היתר, כי בבקשה לא הובהר מתי בדיוק אירע האירוע אשר בגינו התבקשה הארכת המועד. במצב דברים זה, בהחלטתי מיום 19.7.06 בקשתי שהמבקשים יבהירו מתי הומצא להם פסק דינו של בית משפט קמא ומתי אירע האירוע. בתגובתם הבהירו המבקשים כי פסק הדין הומצא להם ביום 23.2.06 וכי האירוע ארע ביום 9.4.06, שהוא היום האחרון להגשת הערעור. בהחלטתי מיום 24.8.06 בקשתי את תגובת המשיבים לתשובת המבקשים. בתגובתם טענו המשיבים כי בשים לב לכך שהאירוע אירע ביום האחרון להגשת ההליך, אין להניח כי עקב התרחשותו לא הוגש הערעור במועד, וזאת במיוחד כאשר המבקשים לא פרטו את השעה בה אירע האירוע. להודעה שהוגשה מטעם ב"כ המשיבים 1-5 צורף מסמך מיום 24.7.06 החתום ע"י עו"ד א' קאופמן-יצחק מפרקליטות מחוז מרכז לפיו האירוע אירע בשעה 14:30 או בסמוך לכך, לאחר סגירת מזכירות וגזברות בית המשפט.

3.המועד להגשת ערעור קבוע בחיקוק ולפיכך נדרש טעם מיוחד להארכתו (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). לאחר שעיינתי בתגובות הצדדים ובפסק דינו של בית משפט קמא באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. ההליך שבכותרת הוגש באיחור ניכר של מספר חודשים. נוכח האמור בהודעת ב"כ המשיבים 1-5 באשר לשעת התרחשות האירוע, יש ממש בטענה שלו התכוונו המבקשים להגיש ערעור בתוך המועד הקבוע להגשת ההליך, כנטען, הם היו עושים כן עד לשעה 13:30, השעה בה מסתיימת שעת קבלת הקהל במזכירות בית המשפט. יוער, כי המבקשים פרטו את המועדים המדויקים של המצאת פסק הדין ושל האירוע רק לאחר שהם התבקשו לעשות כן בהחלטתי וכי הם נמנעו מלציין את השעה בה אירע האירוע. בשים לב למועדים הרלבנטיים, המבקשים לא הבהירו כיצד השפיע האירוע על האיחור שחל בהגשת הערעור. אוסיף, כי המבקשים, שהינם מיוצגים, אף לא הבהירו מדוע נבצר מבאת כוחם להגיש בקשה להארכת מועד בסמוך להתרחשות האירוע. כמו כן, עיון בפסק דינו של בית משפט קמא מעלה כי על פני הדברים סיכויי ההליך אינם טובים. פסק הדין מבוסס בעיקרו על ממצאים עובדתיים וקביעות מהימנות ובכגון אלה בית משפט שלערעור אינו נוטה להתערב על נקלה.

עם כל אי הנעימות הכרוכה בכך בהתחשב בסבל שעבר על המבקשים, התוצאה היא שהבקשה נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.