בבית המשפט העליון
בש"א
4721/10
בפני:
כבוד השופט נ' הנדל
המערערים:
1. אלינור אלון
2. אריה אלון
נ
ג
ד
המשיבים:
1. יעקב נגר
2.עו'ד זהר גרינברג
3.כונס הנכסים הרשמי
ערעור על החלטת כב' הרשם ג' שני מיום 31.5.2010
פסק-דין
1.
מונח לפני ערעור על החלטת הרשם ג' שני מיום 31.5.2010, לפיה נדחתה בקשת המערערים למתן פטור מעירבון ולחילופין למתן רשות להפקדת הודעת קיזוז והמחאת זכויות חלף עירבון במסגרת בקשה למתן רשות ערעור.
בהחלטת הרשם נקבע כי חובו של משיב 1 למערערים, אשר כלפיו מתייחסת הודעת הקיזוז, שולם כבר ועל כן אין מקום להפקדת הודעת קיזוז. בנוגע לעניין "המחאת הזכויות" נקבע, כי על אף שהמערערים טוענים שמשיב 3 מחזיק לטובתם סכום כסף אשר בבוא העת ניתן יהיה להמחותו לטובת תשלום הוצאות משיב 1, הרי שלטענת האחרון סכום כסף זה מובטח לנושיו של המערער 2, ומהווה "נכס" במסגרת הליכי הוצל"פ המתנהלים נגדו. הרשם קבע כי לא הוצגה תשתית מספקת על מנת לדון בטענות אלה במסגרת ההליך שהתנהל, וכי בהיעדר טענה מצד המערערים בדבר אי יכולת כלכלית, לא מצא מקום להיעתר לבקשה.
2.
לטענת המערערים שגה הרשם עת דחה את בקשתם שכן בידיהם חלופות טובות להבטחת הוצאותיו של משיב 1, באם אלה תיפסקנה. התבקשו והתקבלו תגובות הצדדים. משיב 2 - המנהל המיוחד של נכסי משיב 1 - הצטרף לטענות המערערים באומרו כי אין חשש לפגיעה במשיב 1, שעה שאם יפסיד בערעור לא תפסקנה הוצאות לטובתו, בעוד שאם יזכה - יוותר על כנו פסק דינו של בית המשפט המחוזי אשר יעניק למערערים סכומי כסף גדולים מהם ניתן יהא לקזז את החיוב בהוצאות.
משיב 1 מתנגד לערעור וטוען כי המערערים לא העלו כל טעות משפטיות אשר נפלה בהחלטת הרשם או בנימוקיו. משיב 3, אשר לא הגיש את תגובתו לערעור, הגיש "הודעת עדכון" לפיה בהחלטות שיצאו מלפני בית המשפט קמא לאחר הגשת ערעור זה נקבע, כי משיב 1 קיים את חלקו בפסק הדין נשוא הערעור וכי לא תעוכב חלוקת דיבידנדים לנושיו. בקשות עיכוב ביצוע בגין ההחלטה האמורה נדחו גם על ידי בית משפט זה (רע"א 2599/10, כב' השופטת א' חיות בהחלטותיה מיום 21.9.2010 ו-27.10.2010). לטענת משיב 3 ההחלטה בדבר אי עיכוב ביצועו של פסק הדין לפיו הכספים המוחזקים בידי משיב 3 לטובת המערערים ישולמו להם בעתיד הקרוב, מביאה למסקנה כי הכספים הנמצאים בקופת הכינוס ישולמו למערערים ועל כן לא ניתן להסתמך על קופת הכינוס העומדת להתרוקן כתחליף לעירבון. עם תשלום הכספים על פי פסק הדין קמא, אין לומר שהמערערים לא יוכלו להפקיד את סכום העירבון.
בתגובה להודעת משיב 3 טענו המערערים כי הודעתו אינה מעדכנת בדבר שינוי נסיבות בפועל אלא בדבר שינוי נסיבות עתידי, אשר אין למערערים ידיעה עליו ועל מועד קרותו.
3.
תקנה 429 ל תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כי ביכולתו של מגיש ערעור ליתן ערובה אחרת במקום ערבון, מקום שערובה זו הינה סבירה. על מנת להכריע בערעור זה, די לשים את הדגש על מנגנון הערובה שהוצע. מתפקידו של הרשם לשקול באיזו מידה הובטח תשלום הוצאות המשיב היה וערעורם של המערערים יידחה. הכלל בדבר הפקדת ערבון בהליך ערעורי, ייסודו באי נכונותו של צד אחד להשלים עם פסק דינו של הערכאה המבררת, לעומת הצד האחר אשר ראה את העניין כסוף פסוק. על רקע זה, ודאי יש חשיבות לטיב הערובה שהופקדה. לגיטימי יהא לשאול - האם בכוחה של הערובה להשיג את מטרת הערבון באופן שאינו מקשה במיוחד על משיב בערעור. תוצאה אחרת תפר את האיזון בין הצדדים בהליך הערעור ואף את מטרת הערובה להבטחת הוצאות. ערובה שהוצעה כחלופה סבירה אמורה להיות נגישה וקלה לביצוע – ודאי לא ההיפך מכך.
מנקודת מבט זו עולה כי לא נפלה כל טעות בהחלטת הרשם. מנגנון הערובה שהוצע על ידי המערערים הינו מסורבל מבחינה כלכלית ומבחינה מעשית. לא ברור כלל ועיקר כי הצד שכנגד יוכל לממש את הערובה היה וייפסקו לטובתו הוצאות בערעור. אכן, מתקין התקנות הכיר באפשרות להפקדת ערובה כתחליף לערבון. ברם, סבירות הערובה נבחנת גם מנקודת המבט של הצד השני.
נסיבות המקרה, החל ממהות הערובה שהוגשה וכלה במצבם הכלכלי של המערערים נכון לעכשיו, כפי שעולה מהחומר, מוביל למסקנה שקבלת בקשת המערערים להורות על הפקדת ערובה במקום ערבון, הייתה פוגעת במשיב 1. תגובת כונס הנכסים הרשמי, מחזקת את המסקנה לפיה אין להיעתר לבקשה. עולה כי ההצעה מעוררת קשיים מעשיים לא מעטים במצב הטוב, וחשש לסיכון יכולתו של משיב 1 לגבות את הוצאותיו מהצד השני.
4.
בהינתן כל אלה, דין הערעור להידחות. המערערים יפקידו את העירבון תוך 10 ימים מיום המצאת פסק דין זה. בהיעדר הפקדה כאמור, יידחה ההליך ללא מתן התראה נוספת. המערערים יישאו כאחד בהוצאות משיב 1 בסך 3,000 ₪ ובהוצאות כונס הנכסים הרשמי בסך 1,500 ₪.
ניתן היום, כ"א בכסלו
התשע"א (28.11.2010).
ש ו פ ט