בש"א 4769/14 רחל זילבר נ. אבנר נטר

ביום 3.10.2013 ניתן פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו, בגדרו התקבלה תביעתו של המשיב 1 כנגד המבקשים לפירוק שיתוף ביחס לנכס מקרקעין מסוים. המבקשים השיגו על פסק הדין על דרך של בקשת רשות ערעור. בית המשפט המחוזי דן בהליך כפי שהוגש, ודחה אותו ביום 15.5.2014. בבקשה שלפניי, אשר הוגשה ביום 7.7.2014, עתרו המבקשים למתן ארכה להגשת בקשת רשות ערעור על פסק הדין האמור, וזאת עד ליום 31.7.2014. יצוין, כי הבקשה הוגשה, לכתחילה, באופן חסר. מאחר שהמבקשים אינם מיוצגים, איפשרתי להם להשלים את בקשתם והם אכן עשו כן. המשיב 1 מתנגד לבקשת הארכה. המשיב 2 לא הגיש תגובה לגופה של הבקשה, ותחת זאת עתר למחיקתו מן ההליך לאור העובדה שלא היה צד להליך בערכאה דלמטה. בתגובת המבקשים אשר הוגשה לעניין זה לא מצאתי נימוק מבורר לצירופו של המשיב 2 להליך דנן. ממילא צודק המשיב 2 כי לא היה מקום לצרפו.

מששקלתי בדבר הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. זאת, בשים לב למשקלם המצטבר של השיקולים הבאים:

ראשית , בהשלמה אשר הוגשה מטעמם התייחסו המבקשים, על פי הוראתי, למועד המצאת פסק דינו של בית המשפט המחוזי לידם. לעניין זה ציינו, כי הם אינם זוכרים מתי בדיוק הומצא להם פסק הדין, ואולם מדובר במועד כלשהו בין ה- 6.6.2014 לבין ה- 13.6.2014. עוד הוסיפו, כי הם "בטוחים שלא היה זה לפני התאריך ה- 6.6.2014". ואולם כפי שציין המשיב 1 בתגובתו, טענה זו - אשר לא נתמכה בתצהיר - אינה מדויקת. בדיקה במערכת "נט המשפט" מעלה, כי קיים אישור מסירה חתום ממנו עולה שפסק הדין הומצא למבקשים עוד ביום 3.6.2014. אין צורך לומר, כי העובדה שנמסר לבית משפט זה מידע בלתי מדויק הינה בעייתית, בלשון המעטה. מכל מקום, בשים לב למועד ההמצאה האמור הרי שהמועד האחרון להגשת בקשת רשות הערעור חל ביום 3.7.2014. בקשת הארכה (אשר הוגשה ביום 7.7.2014) לא הוגשה, איפוא, בתוך המועד להגשת השגה ערעורית, כפי שנטען על ידי המבקשים, כי אם ארבעה ימים לאחר מכן. אזכיר, כי הארכה התבקשה עד ליום 31.7.2014.

שנית , איני סבור כי ההסבר אשר ניתן לאיחור בהגשת ההליך הינו מספק. לטענת המבקשים, הצורך בארכה נובע ממצבה הבריאותי הלקוי של המבקשת 1. ואולם, לשיטת המבקשים עצמם מדובר במצב דברים נמשך אשר החל זמן רב לפני המועדים הרלוונטיים לענייננו. האירוע הרפואי היחיד אשר הוזכר ככזה אשר אירע בטווח הזמן שבין מתן פסק הדין נשוא דיוננו לבין הגשת הבקשה דנן, הינו בדיקה מסוימת אותה ביצעה המבקשת 1 ואשר לא נטען לגביה כי הצריכה אשפוז. זאת ועוד, מתגובת המשיב 1 עולה כי בטווח הזמן האמור הגישו המבקשים כמה וכמה בקשות לבית המשפט המחוזי. בכך יש כדי לסתור, מיניה וביה, את טענת המבקשים לפיה לא היה ביכולתם להגיש את בקשת רשות הערעור במועד הקבוע בדין מפאת מצבה הרפואי של המבקשת 1.

שלישית , לעניין סיכוייו של ההליך אשר מתבקשת ארכה להגשתו אציין, בזהירות הראויה, כי המשוכה הניצבת לפני המבקשים הינה גבוהה וזאת בשים לב, בין היתר, לכך שעסקינן בבקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי". אוסיף בהקשר זה, כי בקשת הארכה לא כללה טעמים כלשהם אשר יש בהם כדי להסביר מדוע התוצאה אליה הגיעו הערכאות דלמטה שגויה לגופה.

הבקשה נדחית, איפוא.