בש"א 4790/01 חגי אחינועם נ. הרפז קלסקי מרים

זוהי בקשה להארכת המועד להגשת בקשת רשות ערעור. המבקש טוען כי לא יכול היה להגיש את הבקשה במועד בשל מחלתו. הוא צירף לבקשה אישור מיום 13.6.01 של פסיכולוגית קלינית ממרפאה קהילתית לבריאות הנפש, לפיו החל מחודש מרץ חלה החמרה במצבו, הוחלפו התרופות בהן טופל, ורק לאחרונה החל המצב להשתפר ואיפשר לו תפקוד יומיומי.

החלטתי לדחות את הבקשה מנימוקים אלו:

ראשית, בקשה המבוססת על טענה בדבר מחלה יש לתמוך בחוות דעת רפואית מתאימה. אף אם אניח כי במקרה זה ניתן היה לקבל חוות דעת של פסיכולוגית, ולאו דוקא של רופא, הרי אף דרישה זו לא התמלאה, שכן המסמך המצורף אינו ערוך כחוות דעת העשויה לשמש כראיה בבית משפט. גם תוכנו של המסמך אינו שלם, שכן לא פורט בו כיצד ועד כמה משפיע מצבו של המבקש על יכולת השיפוט והתיפקוד שלו. בהקשר זה די לציין כי הדיון בבית המחוזי נושא בקשת רשות ערעור זו, בו הופיע המבקש בעצמו, ללא ייצוג, וניהל ביד רמה את ענייניו, התקיים ביום 23.4.01, דהיינו בעיצומה של תקופת ההחמרה במצב.

זאת ועוד: תחילתו של ההליך בהחלטת ביניים של בית המשפט לענייני משפחה, אשר רוקנה מתוכן לאחר שניתן פסק דין קבוע באותו עניין. בית המשפט המחוזי דחה את בקשת רשות הערעור כיון שסבר שאין טעם ואין תועלת לדון בהחלטת הביניים. הסיכוי שבית משפט זה ימצא לנכון ליתן רשות ערעור ולקיים דיון עקר בנושא שאין בו כל חשיבות להלכה או למעשה הוא תיאורטי בלבד.

בנסיבות אלו החלטתי לדחות את הבקשה.