פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
בש"א
4791/12 - ב'
לפני:
כבוד הרשם גיא שני
המבקש:
סיהאם חנפי
נ ג ד
המשיבים:
1. זויה מרג'יה
2. אברהים מרג'יה
3. עו"ד מוטי בן ארצי
4. כונס הנכסים הרשמי
בקשה להארכת מועד
החלטה
לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטה של בית המשפט המחוזי בנצרת (כבוד השופט י' בן חמו), מיום 2.4.2012, במסגרת הליך פשיטת הרגל המתנהל נגד המשיב 2.
בסיפא של החלטת בית המשפט קמא נרשם כי היא ניתנה על-ידי:
יוסף בן-חמו, שופט
רשם בית המשפט המחוזי
לאור רישום זה הגישה המבקשת – בתוך המועד הקצוב בדין – ערעור על ההחלטה לבית המשפט המחוזי (לפי סעיף 96(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984). התיק נקבע לדיון ביום 26.6.2012, אך המשיב 3 הגיש בקשה לסילוק הערעור על-הסף מן הטעם שההחלטה ניתנה על-ידי כבוד השופט בן-חמו בכובעו כשופט. בית המשפט המחוזי (כבוד השופט א' אברהם) קיבל את הטענה בקבעו כי העניין נשוא ההחלטה מצוי בסמכותו של שופט, וכי נראה שהתואר "רשם" הוסף בטעות. הערעור נמחק אפוא (ביום 8.6.2012), וביום 18.6.2012 הוגשה הבקשה שלפניי שהטענה העיקרית בה היא כי המבקשת הסתמכה על הרישום בסיפא להחלטתו של כבוד השופט בן-חמו, שלפיו לכאורה ההחלטה ניתנה בכובעו כרשם. טענה זו מקובלת עליי. גם אם ציון היותו של כבוד השופט בן-חמו רשם בית המשפט המחוזי הוסף בטעות, כפי שקבע כבוד השופט אברהם, הרי שהיה ברישום זה כדי ליצור אי-בהירות המצדיקה היענות לבקשה להארכת מועד (השוו רע"א 1067/04
רולן בע"מ נ' מדינת ישראל , פ"ד נח(6) 427 (2004)).
איני סבור כי קיים בסיס מספק לטענתו של המשיב 3, כי הטעות של המבקשת בהגשת ערעור לבית המשפט המחוזי נעשתה בכוונת מכוון. עוד יצוין, כי המשיבה 1 מפנה להחלטה (בפתקית) שניתנה על-ידי כבוד השופט בן חמו ביום 17.4.2012, בנוגע לבקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה מיום 2.4.2012. בהחלטה נכתב שעיכוב הביצוע הוא "למשך פרק הזמן הקבוע בחוק להגשת בר"ע על החלטתי...". אלא שאיני סבור כי היה בהחלטה זו כדי להפיג את אי-הבהירות, אדרבא, בכותרת הפתקית נכתב כי ההחלטה ניתנה על-ידי " רש' יוסף בן-חמו" [ההדגשה הוספה – ג' ש'].
לאור כל האמור סבורני כי בנסיבות המקרה מדובר בטעות סבירה מצד המבקשת, ובשים לב לכך שהערעור לבית המשפט המחוזי הוגש במועד הקבוע לכך בדין, באתי לכלל מסקנה כי מתקיים "טעם מיוחד" למתן הארכה המבוקשת, כנדרש לפי תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. כמובן שאין בהחלטתי זו משום הבעת דעה לגבי סיכויי בקשת רשות הערעור לגופה.
אשר על כן, לאחר שנתתי דעתי לכלל טענות הצדדים, החלטתי להיעתר לבקשה שלפניי. המזכירות מתבקשת לפתוח תיק בקשת רשות ערעור, ולתייק בו את המסמכים הרלוונטיים לרבות את החלטתי-זו. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.
ניתנה היום, כ' בתמוז תשע"ב
(10.7.2012).
גיא שני
ר ש ם