בש"א 483/15 פלוני נ. פלוני

1.

בפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת כב' השופטת ח' שירה מבית המשפט לענייני משפחה בראשון-לציון מיום 27.11.2014 בה נדחתה בקשה שהגיש המבקש כי תפסול עצמה מלדון בעניינו. המשיב מתנגד לבקשה.

בא-כוח המבקש ציין בתצהיר שצירף כי ההחלטה הגיעה לידיו מספר ימים לאחר הינתנה "ככל הנראה באמצעות הדוא"ל". עיון באתר "נט המשפט" מלמד כי ההחלטה אכן נשלחה לבא-כוח המבקש בהודעת דואר אלקטרוני ביום 28.11.2014, ובנסיבות אלו (ובהעדר ראיה לסתור) יש למנות את הימים שהיו נתונים למבקש להגשת הערעור (עשרה ימים) למן מועד זה. הבקשה, אשר הוגשה ביום 21.1.2015, הוגשה אפוא כחודש וחצי לאחר חלוף המועד להגשת ההליך.

2.

לטענת המבקש איחור זה נגרם בשל העובדה שאינו שוהה דרך קבע בארץ ועל כן לא התאפשר לו להיפגש עם בא-כוחו על מנת לבחון את כלל ההחלטות שניתנו בידי כב' השופטת שירה, לדון בהשלכות ההחלטה דנן ולגבש עמדה בשאלת הערעור. על פי הטענה המבקש היה בארץ בשבוע הראשון של חודש ינואר 2015 ורק אז התאפשר גיבוש הערעור, אשר עריכתו הסתיימה "רק בימים האחרונים".

המשיב מתנגד לבקשה. בין היתר מציין המשיב בתגובתו כי המבקש שהה בישראל במספר מועדים בין מועד מתן ההחלטה לבין מועד הפגישה הנטען עם בא-כוחו; כי הבקשה והערעור נושאים תאריכים מוקדמים יותר מן התאריך בו הוגשה הבקשה בפועל; וכי מכל מקום אין בטעם שהועלה בבקשה כדי להצדיק מתן ארכה.

3.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

המדובר בבקשה למתן ארכה להגשת ערעור על החלטה הדוחה בקשת פסלות. על פי תקנה 471ג(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 נתונים היו למבקש עשרה ימים להגשת ערעור, וסטיה מסד זמנים קצר זה מותנית בהוכחת קיומם של "טעמים מיוחדים". המבקש לא הרים את הנטל להוכיח טעמים מיוחדים כאמור.

אדגיש כי העובדה שבעל דין אינו מתגורר בארץ אינה יכולה להצדיק, כשלעצמה, מתן ארכה, ומובן כי בעל דין המבקש להגיש, או לשקול להגיש, הליך ערעורי, נדרש לעשות את הפעולות המתאימות לצורך הגשתו בתוך מסגרת הזמנים הקבועה בחוק. יצוין כי המבקש לא העלה בענייננו כל טענה כי נבצר ממנו להגיע ארצה קודם למועד בו הגיע לטענתו, מה גם שלא הועלו טעמים משכנעים מדוע לא ניתן היה להסתפק בדרכי תקשורת אחרות. עד יצוין כי לטענת המבקש שהה בארץ בשבוע הראשון של חודש ינואר 2015 ולמרות זאת הוגשה הבקשה רק ביום 21.1.2015.

גם לשיהוי נוסף זה לא ניתן הסבר משכנע, והטענות בדבר מורכבות ההליך או מספר ההחלטות שניתנו על ידי כב' השופטת שירה במסגרת ההליך המתנהל בבית המשפט לענייני משפחה אינן יכולות להצדיקו. על כן, ואף בהתעלם מטענות המשיב לגבי המועדים בהם לטענתו שהה המבקש בארץ וכן מן התמיהות שהעלה לעניין התאריכים המצוינים בשולי הודעת הערעור והבקשה עצמה, הקודמים למועד בו הוגשה הבקשה בפועל, לא הוכיח המבקש קיומם של טעמים המצדיקים מתן ארכה.

לכך יש להוסיף כי בשים לב למבחן הנוהג עימנו לעניין בקשות לפסלות שופט (חשש ממשי ואובייקטיבי למשוא פנים), הרי שעל פני הדברים גם סיכויי ההליך אינם תומכים בקבלת הבקשה.

אשר על כן, הבקשה נדחית. המבקש יישא בהוצאות המשיב בסך של 3,000 ש"ח.