פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
בש"א
484/12 - א'
ע"א
9211/11
לפני:
כבוד הרשם גיא שני
המבקש:
בני חקשירי
נ ג ד
המשיבות:
1. מדינת ישראל
2. מרים ברלינר
בקשה להארכת מועד להגשת בר"ע
החלטה
לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק-דין של בית המשפט המחוזי מרכז מיום 3.11.2011, שבו נמחק ערעור שהגיש המבקש בשל אי-הפקדת עירבון. המבקש הגיש תחילה ערעור על פסק-הדין (ע"א 9211/11), אך בהמשך להחלטתי מיום 28.12.2011 שבה הובהר כי לא קיימת במקרה זה זכות ערעור, הגיש את בקשתו להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור.
לאחר עיון בבקשה ובתגובות לא ראיתי להיעתר לבקשה.
ראשית אציין כי המבקש, לפי דבריו, התוודע לפסק-הדין ביום 7.11.2011. משכך, ההליך השגוי (ע"א 9211/11) לא הוגש בתוך המועד הקבוע בדין להגשת בקשת רשות ערעור, אלא לאחר חלוף מועד זה. המבקש טוען כי בטעות סבר שעומדת לו זכות ערעור, אך אינו מצביע על ניסיון כלשהו לברר נושא זה מבעוד מועד. לכך מתווסף נתון נוסף והוא שהמבקש הגיש את הליך הערעור כנגד "מדינת ישראל ושלמה ברלינר המיוצג ע"י עו"ד שמעון בלום", ואת הבקשה להארכת מועד הגיש כנגד "מדינת ישראל". זאת כאשר המשיבה בהליך בבית המשפט המחוזי הייתה הגב' מרים ברלינר, ומדינת ישראל – כך נראה – כלל לא הייתה בעלת דין. מהנתונים האמורים עולה כי התנהלותו הדיונית של המבקש לוקה ביותר ממובן אחד. הוא אמנם אינו מיוצג, אך אין בכך כדי להכשיר התעלמות מסדרי הדין ומן האינטרסים של הצד שכנגד, ואין בכך כדי להתיר צירוף משיבים "במחי קולמוס", כלשון המדינה בתגובתה.
זאת ועוד, על פני הדברים נראה כי ההליך גופו נשען על יסודות רעועים. המבקש פורס בערעורו השתלשלות עניינים עובדתית ארוכת-שנים ומעלה טענות חמורות כלפי גורמים שונים, אך יש לזכור כי הערעור בבית המשפט המחוזי נמחק בשל אי-הפקדת עירבון, ולעניין זה לא מצאתי בערעור גופו, על פניו, טענה המקימה עילת התערבות. למעשה נראה כי המבקש חפץ שבית המשפט העליון ("בהרכב מורחב ככל האפשר") ידון בסוגיות שונות, יפסוק למבקש סכומי-כסף ואף ידאג להעמדת גורמים שונים לדין, הכול שלא לפי סדרי הדין ותוך "דילוג" על בית המשפט המחוזי שם נמחק הערעור בשל אי-הפקדת עירבון.
לאור האמור אני מורה על מחיקתו של ע"א 9211/11, ועל דחיית הבקשה להארכת מועד שהוגשה בדרי בש"א 484/12.
ניתנה היום, י' באדר תשע"ב
(4.3.2012).
גיא שני
ר ש ם